תמימות.

השמש זורחת בלובן המעיר על פניי.
הציפורים מצייצות בשירה חרישית
בשירתם מצווים הם שתיקה
שתיקת עלם ועלמה הפוסעים יחדיו
יחדיו במישורי האהבה- כעלים זוטרים- עלים.

העלים נופלים למרגלותם
למרגלות האהבה העצומה
והעוצמה שנשקפת
נשקפת אהבה.

ואני עומד מנגד ומביט.
תמימות.

הפוסט הזה פורסם בתאריך יצירה עצמית. קישור קבוע.

2 תגובות על תמימות.

  1. says: ג'ולי

    יפה, יפה מאוד , מרגש !!!
    קראתי שלוש פעמים, וחייבת לומר שבסוף יצאתי
    עם חיוך תמוה
    דימעה בליבי
    ולקחתי נשימה עמוקה עמוקה ……….לפעמים הנוספות שאקרא ואקרא ו…..
    המון רגשות בשיר ניפלא

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>