על המתכונת בחיבור

הרבה מחשבות עברו בראשי אודות הפוסט הזה. חשבתי להציג את המתכונת בחיבור כמבחן לכל דבר, אך במחשבה עמוקה אין הדבר כך.
אז מה בכל זאת גרם לי לנקות תאים אפורים במוחי כאשר כתבתי את אותן השורות במתכונת בחיבור? אם תשאלו אותי, המתכונת הראשונה עברה בסימן של חיוך.

השעון תקתק, המורה כבר נכנסה והחלה בטקס חלוקת נושאי הבחינה. אינני יודע עד כמה אתם מעודכנים בכל השייך לבחינות בחיבור אך בבחינות בחיבור המורה מחלקת לך מספר דפים אשר בכל עמוד ישנו נושא אחר, לנושא מצורף גם מאמר אשר מתייחס אליו (שיהיה לך מקור מהימן לצוטט ממנו וכך להעשיר את החיבור שלך). בין נושאי הבחינה היו נושאים רבים ומגוונים. אני כנץ המחפש את טרפו סקרתי בזריזות נושא נושא במטרה למצוא את הנושא אשר אני בקיא בו, ואם לא בקיא אז לפחות מתמצא. אחד הנושאים שאני מגלה בקיאות רבה בהם הם נושאים טכנולוגים, נושאים אלה אני יכול לכתוב עליהם שעות על גבי שעות ולא להתעייף. אני עובר נושא, מאחד לשני ואין אף לא נושא טכנולוגי אחד בין שישה הנושאים הקיימים. אוף איזה באסה , אאלץ לחפש לי נושא הומני … משהו שעם מעט פילוסופיה וקצת מן הפסיכולוגיה שלמדתי בעבר יוכל לעזור לי.
והנה אני מוצא, נושא מספר 1 : קווים לדמותם של בני הנוער של ימינו. אני שלמדתי וסקרתי רבות את החברה הישראלית לאורך שניה מעלה חיוך דק ומתחיל לעבוד.
לוקח דף טיוטה ורושם לי משפטי מפתח , נקודות שאני חייב לעבור דרכן. כשאני מקבל משהו כמו עשרה נקודות אני מרגיש מרוצה ומתחיל מפסקת הפתיחה, אבל עוד לפני שהתחלתי לכתוב את פסקת הפתיחה כבר מצאתי לי כותרת פיקנטית -כמו שאני אוהב- למרות שזה נוגד כל חוק של כתיבה , תמיד את הכותרת צריך לכתוב בסוף ולא בהתחלה. אך עם ידיעה מלאה שזה נוגד איזה חוק שהוא אני כותב בצורה כמעט אוטומטית את הכותרת הבאה :"צבר טכנולוגי".
משם אני פותח פסקת פתיחה , מנסה להשרות תחושה של סקרנות רבה , זאת על מנת לנסות לגרום למאמר שלי להיות קולח ומעניין , ולא שהמורה תחשוב שזה איזה עוד מאמר.
כאשר אני מסיים את פסקת הפתיחה אני סופר את השורות ורואה שיש לי פסקת פתיחה באורך פשוט מצויין , מעל שש שורות.
בצורה חצי אוטומטית אני ניגש לשורה הבאה ומתחיל לכתוב את הבית הראשון . הכל פשוט זורם , יוצאים ממני רצף של מילים בצורה כל כך טבעית.
המילים יצאו בצורה כל כך טבעית כאילו למדתי שיר וכעת אני מדקלם אותו. הכל הלך מעולה.

ישבתי עוד שעה וחצי, חושב וכותב… עד שפתאום מצמצתי וראיתי שכבר כיסיתי שלושה עמודים, מכאן פניתי לפסקת הסיום והגשתי.
מאמר ארוך יחסית אך בדיוק כמו שנתבקשתי.

יצאתי עם טעם טוב… אמרתי אלפי תודות לאינטליגנציה חברתית.

אם תאה דרישה, כאשר אקבל את המתכונת אפרסם פה את המאמר שכתבתי.
ערב טוב.