קראתי בבלוג של חבר הכנסת נחמן שי אודות דעתו בנושא המשפחות השכולות וגיוס הבנים לצבא:
"המלצת הועדה היא בכיוון הנכון שתכליתו לשחרר את ההורים מן הצורך לאשר בכתב את השירות הקרבי של בניהם. צה"ל צריך ללכת עוד צעד אחד קדימה ולקבוע כי, בנים למשפחות שכולות אינם משרתים ביחידות בעלות סיכון גבוה."
דעתי בעניין שונה מדעתו של חבר הכנסת ולכן הגבתי לו לפי ראות עיניי:
אדוני חבר הכנסת,
במדינה בה האיום הבטחוני הוא חלק מן השגרה, במדינה בה השכול והמלחמה פוקדים אותנו מידי תקופה. הנושא של משפחות שכולות (לצערי ולצער כולם) מכה בהרבה מאוד משפחות.
לצערנו כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שקרוב משפחה שלו נפל בקרב או בלחימה על בטחון המדינה.
אילו הצבא יתחיל להוריד משורות לוחמיו את אותם אלה אשר באים ממשפחות השכול
נוכל למצוא את עצמינו במחסור חמור בכל אדם לוחמני.בנוסף הייתי מעוניין להסב את תשומת לבך לכך שמבחינת אותם נערים אשר באים מהמשפחות השכולות, בעת גיל גיוסם לצבא חלקם מרגישים צורך עז לשרת ביחידות הקרביות ולתת את התרומה הגדולה והמשמעותית ביותר עבור הצבא והמדינה.
אני חושב שעל הצבא והמדינה לאפשר לאותם נערים להגיע ליחידות ולתפקידים אליהם הם שואפים.שיהיה ערב טוב
ועכשיו , מעניין אותי לדעת, מה דעתכם בדבר?
אני גם חושב שצריך לפטור את האמהות מההחלטה, אבל בשונה מהח"כ הנ"ל, אני חושב שצריך לתת לבן להחליט ללא קשר לדעת אימו. אם יקרה לבן משהו האן לעולם לא תסלח לעצמה כאשר היא בעצמה חתמה על ההסכמה לגיוסו לקרבי, אסור לתת לה את ההחלטה בידיים!
צודק , זאת גם אפשרות
אני חושב בדיוק כמוך.
ובכלל למה שאמא תקבע בשביל בן אדם בוגר?