עד כמה אנחנו באמת מקשיבים בשיעור?

קרה לכם פעם שנרדמתם באמצע שיעור?
היה בלאגן בכיתה והמורה לא השתלטה עליו?
שהרגשתם שהזמן לא זז ולא הבנתם מילה ממה שהמורה מדברת?
זו לא אשמתכם, זו אשמת המורה.

רק 30% מן המידע שמועבר בשיעור באמת נקלט אצלינו במוח.
שאר ה-70% מרחפים להם באמצע החדר או שנכנסים דרך אוזן אחת ויוצאים מהשניה.

כך נראה הקשב שלנו בשיעור רגיל:

ב-10 הדקות הראשונות של השיעור אנחנו רוצים נורא להתעניין ולנסות להקשיב ולקחת חלק בשיעור ובסופו של דבר לצאת פיקחים יותר ומלאים בחומר וידע חדש שנקלט במוחינו…
לאחר 10 דקות אנחנו מתחילים לאבד את עצמינו ולחלום בהקיץ, להציץ בפתק שהועבר לחבר ולשמוע את המורה מדברת, אך לא בדיוק להקשיב.
כך הדבר נגרר במשך 20 הדקות הבאות, אנחנו מתחילים לאבד את עצמינו בתוך בלבולי השכל של המורה, היא יושבת לה ומברברת, ואנחנו משתדלים להישאר עירניים.
לאחר חצי שעה, אנחנו מתפללים לה' שהשיעור ייגמר כבר, כבר ממזמן הפסקנו לעקוב אחר המורה, אנחנו מאלצים את עצמינו להשאיר את העיניים פקוחות, ואם כבר איבדנו את עצמינו בתוך החומר, אז למה שלא נעשה דברים אחרים, רק נניח את הראש על השולחן לדקה…
יו! נשארו עוד 5 דקות לסוף השיעור, אולי ננסה להקשיב ולהבין פחות או יותר על מה המורה דיברה במשך כל השיעור הזה…

אם אתם תוהים למה זה קורה לנו אז בואו ואסביר לכם:
ישנם מורים אשר לא יודעים הכיצד לבנות שיעור בצורה נכונה.
אין להם פתיחה, גוף וסיום.
הכל מבולבל, כשהמורה מתחיל בפתיחה, ממשיכים קצת ואומרים "אה נזכרתי…" והחומר שהמורה אמור להעביר לנו נסחף ובא בגלים כך שאנחנו לא יודעים מה לקלוט.
עוד דבר, כאשר מורה חש בחוסר ביטחון בחומר ואינו יודע להעבירו בבטחון, החומר מועבר גם אלינו בחוסר ביטחון והתלמידים מבחינים מיידית בחוסר הביטחון ובסופו של דבר לא קולטים כלום.
על המורה לעמוד לפני השורה הראשונה של הכיתה ולפני השולחן, לא מאחוריו. כאשר המורה עומד או יושב מאחורי השולחן זה כאילו הוא "נחבא אל הכלים" והוא לא שומר על שפת גוף נכונה בכדי להעביר את החומר לכיתה בביטחון.
למורים יש נטייה להיחבא אל מאחורי השולחן כי השולחן בעצם מגן עליהם, הדבר נובע מחוסר ביטחון בחומר או התחמקות משיתוף פעולה של הכיתה.
כאשר המורה עושה זאת, הוא עומד לפני הכיתה עם ידיים בכיסים, נוצר אפקט הנראה לתלמידים כי המורה נמצא בכיתה רק כי משלמים לו על זה, כי הוא רק נאלץ לעשות זאת ולא כי הוא בא באמת בשביל ללמד.

שפת הגוף של המורה חשובה מאוד להעברת החומר בצורה הטובה ביותר וישנם מורים אשר אינם יודעים להשתמש בה וכך התלמידים נשארים אבודים בתוך החומר ומבולבלים.
כאשר המורה אינו שומר על וידוא החומר, כלומר, שאילת שאלות רלוונטיות אשר ישאירו את התלמידים מפוקסים ובטוחים בחומר. בסיכום השיעור על המורה לסכם לא בצורה מונוטונית, אלא לשאול "מה היה לנו פה היום?" ולגרום לתלמידים לשתף פעולה כמה שיותר.
כאשר מורה שם לב כשהתלמיד אבוד בתוך עצמו או שחולם בהקיץ עליו לסבת את תשומת ליבו בכך שהוא חודר למרחב הפרטי שלו (לא, לא מה שאתם חושבים) אלא להתקרב אליו קצת ולהמשיך לדבר כאילו לא קרה כלום, הדבר גורם למן בהלה קטנה כזו אשר מעירה את התלמיד וגורמת לו להיות שוב מרוכז.

גם המראה החיצוני של המורה חשוב מאוד.
מורה אשר בא בבגדים צבעוניים או חשופים גורמים לחוסר ריכוז בחומר והתרכזות בבגדיו.
למשל, אי אפשר להתרכז כאשר מורה לובש חולצה מנוקדת בנקודות שחורות, או כאשר הוא לובש חולצה בצבע וורוד פוקסיה בולט לעיניים.
וכמובן מורה שיש לה פטמונת דאון גורמת לתלמידים לצחוק עליה ולא להתרכז בשיעור

בפוסט הבא אדבר על איך ששיעור אמור להיבנות על מנת להשאיר את הריכוז ברף הגבוה ביותר ולהבין את החומר, ולהפנימו.

מוזמנים להגיב!