חבר שלח לי את המאמר הבא, חשבתי לשתף אותו אתכם:
פרויקט צהלה
תפקידו העיקרי של בית הספר, לרמותיו ולדרגותיו, נחשב מאז ומתמיד כהקניית ידע והכשרת הדור הצעיר לקראת החיים. בית הספר הוא אפוא בעיקרו מסגרת המחייבת הספק חומר והישגים לימודיים. משמעת, סדר ומידה רבה של נוקשות הם מאפיינים הכרחיים למוסד זה.
בית הספר אמון על לימודם וחינוכם של כל התלמידים המגיעים אליו, על פי תוכניות לימוד
שהוגדרו מראש על-ידי משרד החינוך בפריסה של 12 שנות לימוד שבסופם מוענקת תעודת בגרות המהווה כרכיב אחד מיני כמה לקבלה לעולם האקדמי.
מערכת החינוך הממלכתי מוגדרת כמערכת חינוך פורמאלית שבה שני תהליכים:
א. עיצוב הלמידה – מוגדר כהוראה הבאה להקנות לתלמיד את הכלים הבסיסיים להתמודד ולתפקד בספקטרום העולמי.
ב. עיצוב ההתנסות – מוגדר כחינוך ערכי הבא לעצב את תפיסותיו, תודעתו וחברותו של התלמיד.
בחלוף השנים קמה ביקורת לגבי החינוך הפורמאלי ומוסדותיו.
הביקורת נבעה:
א. מעצם היות בית הספר כ"מפעל לציונים" – חשוב הציון ולא מה התלמיד באמת יודע.
ב. בית הספר אינו מתחשב בצרכיו המיוחדים של התלמיד.
ג. בית הספר אינו שם דגש על הצרכים הרגשיים של התלמיד.
מדוע מערכת החינוך לא משקיעה מאמצים כלכליים כדי לתמוך באותם "חלשים" בעלי הדימוי העצמי הנמוך וחסרי הביטחון, שבתוכם חבוי הכישרון, היכולת, האומץ?
היכן האמפטיה, העידוד, הפרגון ושיתוף הפעולה?
החברה הישראלית, כמו העולם הקפיטליסטי כולו, בזה למפסידים ומעריצה את השורדים, ומי הם המפסידים?
אותם נערים/נערות שיכולתם לשרוד בנקודת זמן זו קלושה והמרחק בינם לבין פשע והשתמטות משרות בצה"ל הוא כעובי חוט הדייג.
אילו מסרים מקבלת אוכלוסייה זו?
השורד הוא מי שהצליח "לגרש" את האחרים כי לא הסכימו עם דעתו מבלי שהוא עצמו יאבד את סיכוייו להישאר במרכז.
המתחרה הוא האויב שיש להכחידו ולשם כך כל האמצעים כשרים –- מותר לרמות, מותר לקשור קשרים מאחורי גבם של חברים, מותר להבאיש את ריחם של חבריך ומותר לך גם לפגוע בהם פיזית.
המשפט המתאר לדעתי מסרים אלו בצורה הבהירה ביותר הינו:
"אתה החוליה החלשה"
במילים אחרות, המסר החברתי הוא חד משמעי, חייו של כל נער ונערה משקפים את מעשיו: למנצחים מגיע לנצח- למפסידים מגיע להפסיד.
זו כמובן הסיבה לכך שאין כל הצדקה להתגייס לטובת המפסידים וזה רק מחזק את תכונותיהם השליליות ומחליש את רצונם להיאבק למען עצמם.
אם זו המציאות אז כל מהלך חברתי לעזור להם אינו רק מיותר אלא גם משחית.
מי חושב שמגיע להם להיות בצד המפסיד של החיים?
הצד הרגשי של הילד ושל הנער נמצא מקופח במסגרת בית הספר. הצורך הנפשי – רגשי של כל אדם, ובמיוחד אדם צעיר בגיל הרך והמתבגר, הבא לידי ביטוי בשירה, במשחק, באומנות, בפעילות חברתית, בספורט, בשעשוע – זקוק למסגרת חינוכית בלתי רשמית. הרגשות הפועמים בלב התלמיד מחפשים לעצמם אפיקי ביטוי חופשיים ובלתי מחייבים.
נערים אלא זקוקים למסגרת חינוכית א-פורמאלית שתיתן אפיקי ביטוי חיוביים בהם יוכלו להוכיח מוטיבציה, יכולת, מנהיגות, דוגמה אישית, חברות ועוד.
יש צורך בארגון פעולות נופש כשירות לילדים ולנוער מטעם החברה הבוגרת. נחוצות מסגרות לבילוי חברתי ולפעולות הרבות שבעזרתן ניתן לכוון את בני הנוער לאפיקים חיוביים. מסגרות כאלה מיועדות להדריך את הנוער בזמנו הפנוי ולמנוע פשיעה בקרבו. נחוצה מסגרת משלימה, חינוך משלים.
פרויקט צהלה, צה"ל למען הנוער, נוסד לפני כ15 שנים ע"י תא"ל במיל' רן רונן (פקר), מבכירי הלוחמים וטייסי הקרב של חיל האוויר הישראלי, אשר ב-27 שנות שירותו הצבאי טס כמעט בכל מטוסי החיל, השתתף כלוחם ומפקד בכל המלחמות ממבצע קדש ועד מלחמת יום הכיפורים, וצבר לזכותו יותר מ- 350 גיחות מבצעיות ושבע הפלות מטוסי אויב. לאחר שחרורו מצה"ל שירת רן כקונסול ישראל בלוס אנג'לס, ובקיץ 1992, לאחר שסיים את תפקידו בשליחות משרד החוץ, חזר לארץ והחליט לקפוץ למים הקרים של העסקים הפרטיים, אך תוך זמן קצר חש שהוא רוצה לתרום למדינה, כפי שעשה בשלושים השנים שקדמו לזה. הוא שקל את המצב והחליט לחדור לתחום החינוך.
רן פנה לעיריית תל-אביב יפו ונשלח לתיכון עירוני ז' בדרום יפו. רן אימץ אז 12 נערים בני 14 שנה והתחיל לעבוד עימם. הסיפור הינו מעניין ומרשים, כאשר החשוב מכל הוא שבתום ארבע שנות עבודה הנערים ניגשו לבחינות בגרות והתנדבו ליחידות קרביות בצה"ל. חלקם הפכו לחיילים מצטיינים, אחד מהם קצין בדרגת רב סרן.
ואז, לאחר ארבע שנות עבודה ובהתחשב בתוצאות המרשימות, הוא שאל את עצמו: "למה 12 נערים? למה לא 4012 נערות ונערים?". מייד לאחר מכן הוא שלח 14 אלף מכתבים ל14 אלף חברים, כאשר 162 מהם ענו עקרונית בחיוב וכמחציתם קיבלו כל אחד קבוצה של 15 נערות ונערים והתחילו לעבוד בשטח בהצלחה רבה.
במקביל הוא קרא לפרויקט "צהלה" וקבע שהכל יבוצע בהתנדבות. הוא מממן ומנהל את הפרויקט כולו ממשרדו כשכל אחד מהמתנדבים הרבים מממן מכיסו הפרטי את הפעילות שהוא מעורב בה. כל מתנדב תורם את זמנו, כישוריו, מכוניתו, הכיבוד לנערים וכו'… הכל!
עברו 4 שנים נוספות וכאשר רן נוכח לדעת שהפרויקט מחזיק מעמד ומתפתח, הוא רצה להעניק משהו נוסף לאותם נערות ונערים שאולי אחרת לעולם לא יהיה להם. מיום שרן יסד את צהלה הוא שמר על העיקרון שלא לקבל תרומות, אלא אם כן הינן נוגעות לחינוך.
קשה להאמין מה עושות תרומות אלה לפרויקט צהלה בכלל ובמיוחד לחניכים עצמם. פתאום הם חשים, אולי בפעם הראשונה בחייהם, שמישהו מתייחס אליהם, חושב עליהם ומוכן לסייע להם ללא תמורה. היעד של פרויקט צהלה הינו ליצור למדינת ישראל אזרחים טובים.
הפרויקט איננו עוסק בהשכלה פורמאלית אלא בחינוך, הכולל- ערכים, חברות, אהבת הזולת, זכותנו על הארץ הזאת, חשיבות התרומה למדינה, הזכות לשרת בצה"ל, וכו'…
רן מאמין שהנוער היום טוב, פיקח, ערני, בעל מוטיבציה, כישרוני, מקצועי, משכיל וזכאי למנהיגות הוגנת, אמינה, סוחפת ובוגרת שמפגינה דוגמה אישית עילית. הוא פוסל את אלה שיודעים לקטר, לבקר, לייעץ ולהעלות תדיר טענות שליליות. כנגד, הוא מאמין שנכון יותר לחנך, לבצע, לקדם, לתרום, ולעסוק במשאב החשוב ביותר והקריטי לעתיד עם ישראל-הדור הצעיר!
כיום פועלות עשרות רבות של קבוצות "צהלה" בכמאה בתי ספר בכל רחבי הארץ המונות בסה"כ כאלף נערות ונערים. לב ליבו של הפרויקט הם המתנדבים, רובם קציני צה"ל במילואים (חלקם קצינים בכירים), הפועלים במסירות וללא תמורה, על חשבון זמנם הפרטי. כל קבוצה מודרכת על ידי מתנדב המנחה ומלווה אותה עד לגיוס לצה"ל, הפרויקט מלווה את בני הנוער בתקופה בה מתעצבת אישיותם.
פרויקט "צהלה" מוכר על ידי משרד החינוך, וזכה בפרס יגאל אלון.
להלן מסמך אשר מהווה "כרטיס ביקור" של צהלה:
לפרויקט "צהלה" תרומה רבה ומגוונת לנוער: כיום לזכותו של הפרויקט למעלה מ3000 בוגרים, שחלקם כלל לא רצו להתגייס, סיכוים לסיים לימודים ולהוציא תעודת בגרות שאף לאפס, ולא היה להם כלל אמונה ביכולותיהם ובהצלחתם. כפי שהם עצמם מעידים, בזכות צהלה, אשר שינתה ואף הצילה את חייהם, הם מצאו את עצמם במציאות שונה לחלוטין מזו שתיארו לעצמם – הם גילו את מקומם בחברה, הוציאו תעודות בגרות, התגייסו לצה"ל – חלקם הגדול ליחידות מובחרות, והפכו לאזרחים לתפארת מדינת ישראל בעלי ערכים שהם דוגמא לאנושות ככלל ולחברה הישראלית בפרט. דוגמא לכך היא עולה חדש מאתיופיה, עינן ישנו, בוגר צהלה, שהצליח להגשים חלום וסיים לימודי אווירונאוטיקה בטכניון במסגרת העתודה.
נוסף לכך, חלק גדול מחניכי צהלה באו משכונות מצוקה ולא היה להם את האמצעים לקבל חינוך ומורשת הולמים, גם לא היה מי שיעסוק בזה כל כך. בזכות צהלה, הם זכו במשך 4 שנים, בגילאים הקריטיים לעיצוב אישיותם, לשיחות עמוקות על כל אותם ערכים שהצגתי קודם. הם ביקרו באתרי מורשת וחינוך רבים בארץ, וחלקם אף השתתף במסע לפולין בן 8 ימים שבו הם ראו במו עיניהם את זוועות השואה שחוללו הנאצים וקיבלו הוכחה שאין כמותה לזכותם על הארץ הזו ושאסור שזה יקרה שוב, הכל על חשבון צהלה.
יתר על כן, חלק גדול מהפעילויות מתרכז בעשייה למען איכות הסביבה וההסברה לגבי חשיבות הנושא, כמו למשל מסע סובב כינרת שבו הנערים עסקו במשך 3 ימים בניקיון הכנרת והפנימו כי רק אנו, בני האדם, מופקדים על שמירת העולם בו אנו חיים, וכמה חשוב שנעשה זאת היטב.
גם נושא האקטואליה והמעורבות במצב החברתי – ביטחוני תופס חלק משמעותי בקרב פעולות צהלה. מדי שנה נערכים סיורים ליישובי עוטף עזה ושדרות בהם החניכים עוזרים בניקיון וארגון היישובים הממחישים איך זה להיות בצד שסופג טילים זה 8 שנים.
כל אלו מהווים חלק ממערך חינוך משלים והכרחי למערכת החינוך הבית ספרית שמתרכזת ברובה בחינוך הפורמאלי, שבתוכה חלק גדול מבני הנוער אינם מצליחים. תוצאות מחקרים מצביעים על הממצאים הבאים: סיכום נתוני בגרות לשנת 2007 שהתפרסם באתר NRG מדווח כי: " תלמידי ישראל ממשיכים להשיג ציונים נמוכים: על פי סיכום נתוני הבגרויות לשנת 2007 שהתפרסמו היום (שבת), הזכאות לבגרות עומדת על 46.3% בלבד. כמו כן, נרשמה ירידה בעמידה בדרישות הסף לאוניברסיטה".
סקר נוסף שפורסם באתר YNET בשנת 2007 מגלה כי: "כל צעיר רביעי לא מתגייס לצה"ל, מדובר בעלייה משמעותית ביחס לאשתקד וחצייה ראשונה של רף ה-10%. כ-7% אינם מתגייסים בגלל סיבות רפואיות ונפשיות. 4% לא מתגייסים כיוון שהם שוהים בחו"ל ואילו 4% נוספים לא מתגייסים בגלל רישום פלילי או נתונים אישיים שאינם עומדים ברף הגיוס".
לעומת זאת, אחוז הזכאים לבגרות בקרב בוגרי צהלה עולה על 80%, ולמעלה מ90% מתגייסים לצה"ל או לשירות לאומי.
לסיכום, כיום צהלה עוסקת בכמה פרויקטים רבי חשיבות, שהינם נושאי חינוך טהורים המושקעים ישירות אך ורק בנערות והנערים עצמם ומי יודע, אולי בעוד שנים יעסקו אלפי אנשי צבא בהתנדבות, בכל בית ספר בארץ יהיו כמה קבוצת צהלה, וכך, כל נער יהיה חדור מוטיבציה לתרום למדינה ולהגן על זכותו עליה ואז, האמרה אותה טבע רא"ל במיל' יצחק רבין ז"ל "הצבא מן העם בא ואל העם חוזר" יחד עם המשפט "עם בונה צבא בונה עם" יתארו את המציאות יותר מאי פעם.
כל מי שמעוניין להירתם ולהתנדב מוזמן ליצור קשר עם זוריק בפלאפון 054651980 או בכתובת מייל: zorik277@walla.co.il
נורמות
