ארכיון פוסטים מהקטגוריה "תרבות"

האח הגדול – סמליות לשמה

י"ב בכסלו ה'תש"ע (יום ראשון, 29 בנובמבר, 2009)

לפני שבועיים התחילה העונה השניה של האח הגדול. מכל המועמדים השונים נראה שמועמדת אחת הציבור בארץ לא ישכח הרבה מאוד זמן.
לא נעים ולא נחמד לראות אלימות בטלויזיה. והאלימות אשר הפגינה אותה מועמדת באחד הגדול קצת עברה את גבול הטעם הטוב.

יחד עם זאת חשוב לי לציין  שהאנשים של האח הגדול, ההפקה ידעה לבחור לעצמה מתמודדים מצויינים.
היא יצרה מין סביבה הומוגנית  אשר משקף בצורה סמלית ואמיתית מאוד את החברה הישראלית.
ישנם הומואים, ערבים, וכן, גם אנשים אלימים במקצת.

ועם כמה שקשה ולא נעים לראות את ההתנהגות של אותה מתמודדת אלימה, בסך הכל יש פה ראי מצויין לחברה שלנו.
לחברה בה נדקרים אנשים, נרצחים …
ועם כמה שקשה לראות את זה באח הגדול, את האלימות המילולית וכל זה .. עדיין זה כל כך סמלי עלינו … הריי שזה מורכב מאיתו
מהאשפה החברתית שלנו.

בדק בית חברתי …

דויד ברוזה- ההופעה

כ' במרחשון ה'תש"ע (יום שבת, 7 בנובמבר, 2009)

היום הייתי בהופעה של דויד ברוזה. ההופעה התקיימה בבית חייל האוויר בהרצליה. הגעה לבית חייל האוויר מאוד פשוטה (מאחורי קניון שבעת הכוכבים בהרצליה). המקום נראה יפיפה , אני מאמין שתמונות המטוסים, הכרזות השייכות לעולם התעופה והמודלים המזעריים הנמצאים במקום הם אלו שהופכים את המקום לכל כך יחודי מרתק ויפה.

בתחילת ההופעה הרגשתי מין בורות שכזאת, אמרתי לעצמי שאני הריי לא מכיר יותר משלושה שירים שלו אשר בניהם : האישה שאיתי, סיגליות ואת השיר "מתחת לשמיים".
למעשה דויד עלה על הבמה והתחיל מספר שירי סולו שקטים ורגועים. לאט לאט הצטרפו נגנים שונים לבמה ויצרו מנגינה מדהימה. פשוט תענוג לאוזניים.
ההופעה הייתה מלווה בצוות נגנים מקצועי ורב אשר העשירו את חוויית השמיעה ונתנו תחושת אקוסטיקה עשירה ומהנה.
ואז אחרי שכמעט כל ההרכב כבר היה על הבמה דויד התחיל ב-"האישה שאיתי". כל הקהל הוקסם זוגות רבים שקעו האחד בשני והאווירה הייתה פשוט מדהימה.
משם לעוד מספר שירים בספרדית, שירים בעלי קצב מדהים .. אני אמנם לא חובב גדול של ספרדית וכל הנגזרות שלה אך שקעתי בצלילים, בחווייה ובאווירה המדהימה הזאת שיש בהופעה שלו.

הייתה הופעה תענוג, קשה לתאר את זה במילים אבל פשוט נהנתי מכל שניה. אני באמת ממליץ על ההופעה הזאת (וכפי שהבנתי הוא עכשיו התחיל סבב הופעות, זאת הייתה ההופעה הראשונה בסבב כאשר ישנם עוד שישה הופעות בדרך).
ההופעה הייתה בסביבות השעתיים כאשר כל שיר ושיר וכל דקה ודקה פשוט הייתה חווייה של ממש.

דויד ברוזה -ההופעה

דויד ברוזה -ההופעה

בהזדמנות זו אני רוצה להודות מקרב לב לג'ולי… תודה!

שתיהיה לכולנו שבת שלום

קפיטליזם עד לכאן

כ"ד בתשרי ה'תש"ע (יום שני, 12 באוקטובר, 2009)

בבחירות הבאות אני הולך לחשוב בצורה שונה מזו שנטתי לחשוב בה עד היום. הריי שעד היום תמיד רציתי שלמעלה יהיה חמום מוח שכזה שיתעסק כל היום בנושא הסכסוך הישראלי-פלאשתינאי, מישהו שידע לפגוע בנקודות הכואבות והקשות של משטר הטרור , של החמאס.
משהו בגישה שלי כלפי הצורך האמיתי של המדינה שלנו השתנה, אני היום מאמין -ואגב זה לא בגלל המשבר הכלכלי שפקד את העולם- שהגישה של הממשלה כלפי המדינה צריכה להשתנות מגישה ליברלית שמביאה עלינו נושא של שוק חופשי ותאגידיזם לגישה סוציאלית יותר הדואגת לצמצום הפער העמוק שישנו בין שכבות אוכלוסיה שונות, דאגה לקצוות האוכלוסיה (זקנים וטף) ועוד.

רק עניין של זיקה
כשחושבים על זה אילו נושא הציונות לא היה , אילו נושא היהדות ותחושת השייכות העממית לא הייתה פוקדת אותנו הריי שאין לנו הרבה מה לחפש כאן.
ארץ ישראל של שנות האלפיים לא מציעה הרבה לתושבים שלה. ליד מדינות אחרות אשר מעניקות ביטחון טוב יותר, שלום, שלווה, השכלה ברמה גבוה יותר. הריי שארץ ישראל לא טובה באף אחת ממה שהמדינות האחרות טובות מאיתנו, ובכל זאת אנחנו כאן. והריי שכולנו כאן כמו אחים: זה נכון , כולנו כואבים כאשר אחד מתעשר, כולנו רוצים להיות מנהלים, כולנו שונאים לשלם מיסים ובסופו של דבר- כולנו ממררים את החיים האחד של השני.

דיעות כמפתח לניקור דרך הישר
להגות דיעות זה דבר נהדר, לצערי במדינה שלנו על כל דבר קטן ישנם אלפי דיעות. במקום לחשוב על איך לשפר את המצב הנוכחי בדרך טובה, יותר עסוקים בפילוסופיות ובדברים תיאורטיים.

ולגופו של עניין
בארץ ישנו מצב של ריבוי אלמנטים מסויימים אשר יוצרים בעצם שכבה של "שומן רווי" במערכת הסוציאלית הציבורית והמדינית.
דוגמא אחת היא בעיית ריבוי העמותות, קל לבוא ולזרוק סיסמא ש"תפסת מרובה לא תפסת". אבל זה באמת המצב שנוצר בארץ. עם כמה שעמותות זה דבר חשוב אבל ריבוי עמותות שעוסקות באותו הדבר לא מפיק תועלת כמו שתיהיה עמותה אחת מרכזית וגדולה שתתן פריסה ארצית. מין גוף ממשלתי שירכיב בתוכו מתנדבים, ועובדים אשר יעסקו בהתרמות מבתים פרטיים,עסקים וחברות. הגוף הזה יתן מענה רווחתי בסיסי לנזקקים בארץ, לדוגמא, הגוף הזה יפתח בתי תמחוי אשר יעסקו בחלוקת מזון לנזקקים, בהעברת בגדים , ציוד למידה, ומכשירי חשמל יד שניה למי שאין. גוף שיהיה מטעם הממשלה ויתן את אותו מענה לזה שהעמותות היום נותנות. חשוב אבל שהגוף הזה יהיה גוף ממשלתי רשמי שכל מטרתו תיהיה לתת את אותו מענה שהעמותות הגדולות נותנות היום, הגוף כמובן יפוקח על ידי מבקר המדינה.
דוגמא אחרת לנושא השומן הרווי השרור במערכת הינה בעיית ריבוי משרדי ממשלה: רק לאחרונה (בתאריך ה-3 במאי 2009) אושרו בכנסת הקמה של שלושה משרדים חדשים:

  1. המשרד לענייני מודיעין
  2. המשרד לנושאים אסטרטגיים
  3. המשרד להסברה ותפוצות
  4. המשרד לענייני גימלאים

שלושה משרדים חדשים אשר יעבדו בהם 60 אנשים סך הכל.  בכסף הזה ניתן היה להשקיע בהגדלת סל התרופות, בהגדלת הסיוע הממשלתי לעמותות… והריי שאת המשרד לענייני מודיעין ניתן לספח כמחלקה של המשרד של ראש הממשלה. את המשרד לענייני נושאים אסטרטגיים אפשר לאחד עם משרד הבטחון. ואת המשרד להסברה ולתפוצות – זאת בכלל לא מחלקה שאמורה להיות במשרד החוץ?
עודף המשרדים הזה מראה לכולנו את האטימות הממשלתית של חברי הכנסת כלפי העם. והריי שברמת העיקרון, כל כך הרבה משרדי ממשלה יוצרים גם מצב שהרבה נושאים יפלו בין הכיסאות… והריי שבפועל דבר לא יזוז, אם כי ישנה יותר תחושה שראש הממשלה נתקל במצב של חוסר נעימות בגלל הבטחות למספר רב של חברי כנסת שיקבלו תיקים כאלה או אחרים אזי שהפתרון הוא ליצור משרדי ממשלה חדשים.

כל הכסף הזה שמבוזבז על שטויות, והריי שלא חסרים דברים שחשובים באמת. קחו לדוגמא את מצוקת המשכורות של משטרת ישראל- שוטרי ישראל שהם הריי שליחי החוק , מקבלים משכורות מבישות שבקושי מאפשרות להם לגמור את החודש. מעבר לזה, ישנם כל כך הרבה דברים סוציאלים שחשוב להשקיע בהם , קחו לדוגמא את תחום החינוך… זה פשוט כל כך אבסורד המצב שתלמידי ישראל נמצאים בו (ראו קישור).
ובתוך כל זה הריי שלממשלה אין מה לעשות כלל וכלל, אז הועלתה לה הפרטת מנהל מקרקעי ישראל. כאילו שיש נתק, כאילו שהממשלה לא ערה למצב שקורה בעם.
ולא צריך לעשות שינוי גדול , גם משהו קטן שיטפל בנושא החינוך , בנושא האבטלה .. לא חסר מה לעשות.
לא צריך לעשות הפרטות ושינויים גדולים על מנת להביא את עצמינו למצב טוב. וגם כן , מתוך כל ההפרטות האלה הרבה טוב לא יוצא, הריי שזה לא באמת שהחברה עוברת לבעלות הציבור, הממשלה עדיין כובלת את אותן חברות מופרטות בצורה קשה מאוד (קחו לדוגמא את אל על).

שורה תחתונה, במקום להפריט.. במקום להקים עוד משרד ולבזבז עוד כמה מליוני שקלים. אפשר לחשוב על דרך סוציאלית, כזו שתקדם אוכלוסיות חלשות… כזו שתשפץ את הפערים הקיימים בין שכבות האוכלוסיה השונות
ובעיקר כזו שתעשה לנו חיים יותר קלים כאן.

עם כמה שאני חובב קפיטליזם, לארץ שלנו הטפיטליזם לא טוב… יש לנו מדינה שצריכה עוד את כפפות המשי של העקרונות הסוציאליסטיים. ולכן לפי דעתי יש לשמרם.

ערב טוב.

המשרד לענייני גמלאים

אישה בורחת מבשורה

ט"ו בתשרי ה'תש"ע (יום שבת, 3 באוקטובר, 2009)

אישה בורחת מבשורההרבה זמן שהזנחתי את אהבת הקריאה שלי, האמת שמאז שהתחלתי (ועדיין לא סיימתי) לקרוא את Lost Boys לא יצא לי לקרוא ספר עברי טוב.
בהתחלתי כאשר ראיתי את "אישה בורחת מבשורה" קיבלתי רושם מאוד טוב על הספר. ספר עב קרס שמשדר תחושה של סיפור הרפתקאה קולח.
גם השם שניתן לספר ,"אישה בורחת מבשורה", משרה אווירה של דרמה רוויית סיצינות פעולה אכזריות, רגעים מרגשים עד דמעות ושמחות שאין כמוהן.

התחלתי לקרוא את הספר ובעמוד שלושים (בערך) הרגשתי ששום דבר לא זז לי, שהכל אותו הדבר.
אמרתי לעצמי שזה וודאי עדיין האקספוזיציה, שעוד מדובר בפתיח האדיש שבחר להציג לנו המחבר, דוד גרוסמן.
העמודים המשיכו והמשיכו והגעתי כבר כמעט לעמוד  מספר שמונים, אבל לצערי אני עדיין תקוע במקום , בלי שום שינוי מהותי והאמת שזה ממצא מאוד ונורא מוריד את החשק מלהמשיך לקרוא.
חצי מהעמודים שקראתי -בלי הגזמה- היו תיאורים משעממים למדיי , לא מסוג הדברים שמרתקים אותך בתור קורא והרבה פעמים הרגשתי כאשר קראתי את הספר שאני כאילו קורא שורות ללא תוכן מהותי אמיתי.

אילו הלשון בה הספר היה כתוב הייתה לשון גבוהה ויחודית, כזאת שלא קוראים כל יום , ניחא .. אך לצערי גם הלשון מתובלנת במקצת, עושה דרכה פעמים רבות בין השפה היומית המוכרת והמכוערת אפילו לשפה היותר שכיחה ובאמת שאין פה משהו יחודי שמשך אותי אליו..

אולי זה רק השם המפוצץ.

איסלמיזציה

א' בתשרי ה'תש"ע (יום שבת, 19 בספטמבר, 2009)

זה שהאיסלם מתרחב באירופה ובכל העולם גם כן, זה לא נתון חדש לנו. אם כי לעיתים אנחנו חוטפים מכה בפרצוף למראה ההתרחבות.
לבריטים זה כנראה קרה השבוע:

כמו שהגידול הדמוגרפי נראה , בעתיד הנצרות תיהיה קטנה מהאיסלם  וכמובן שהיהדות הקטנה ביותר
וכמו שזה נראה עכשיו , דו"ח גולדסטון שהציג את עופרת יצוקה בצורה מאוד לא ריאלית עוד עתיד להיות קטן על יד הדוחו"ת אשר נראה בעוד דור אחד, או שתיים.
אני אפילו לא רוצה לחשוב על כמה אהדה תיהיה לנו ברגע שרוב אירופה יהיו מוסלמים …
אבל דבר אחד אני יודע, והוא שאנחנו צריכים להתחיל להתאמן למלחמה גדולה מאוד, ואני לא מדבר על החזית הצפונית .. אם כי אני דיי בטוח שכמו שקצב המוסלמים גדל בצרפת , או בשאר מדינות אירופה, אולי המלחמה הבאה תיהיה דווקא באירופה?

הסרטון הבא מציג מבחינה סטטיסטית את השינוי הדמוגרפי הפוקד את אדמת אירופה.
הסרטון שופך אור על סטטיסטיקה קצת כואבת, ומסוכנת בעיקר.

מפחיד.

קשה לחיות מול יער

ט' באלול ה'תשס"ט (יום שבת, 29 באוגוסט, 2009)

כבר באתי ללכת לישון… ואז כמו ברוב השנה התיחלה לה מסיבה בתוך היער.
זה פשוט סיוט. אנשים חושבים שםא הם עושים מסיבה באמצע היער אז לא שומעים אותם בשכונה הסמוכה… אז הם לא מפריעים לאף אחד.
אבל היום כבר הגיעו מים עד נפש. בדרך כלל אני רגיל לשמוע מסיבות עד אחד בלילה ככה, אבל מסיבה שמתחילה באחד בלילה? זאת כבר ממש חוצפה.
כאילו פאק, תנו לישון! לא רק שמאזשקק"ל נכנסה ליער הם דפקו פה מלא עצים, פשוט דיללו את היער .. לא רק שמאז שקק"ל פה ביער פתאום צצו להם ים אנשים שבכל שבת מסריחים את היער ודופקים פה את כל הטבע.. אלה שגם אי אפשר כבר לישון.

אבל הלילה לא ויתרתי.
כתבתי מכתב לאגף לשיפור פני העיר בעיריית ראש העין. הנה המכתב:

שלום רב,

אני דולב רביד (18) תושב ראש העין, מתגורר מזה למעלה משתיים עשרה שנים ברחוב ה' באייר.
בשנים האחרונות, מאז שקק"ל נכנסו ליער הסמוך לביתי היער נתגלה כמוקד רעש בעניי אנשים רבים.
לאורך כל שנה נערכים לילות של שירה בציבור, מסיבות והרבה פעילות לילית.
אנשים שוחכים לפעמים שבסופו של דבר היער הזה סמוך לשכונת מגורים והלילות פה הפכו לסיוט.
האמת שכבר דיי נמאס מלהתקשר למשטרה בגלל שבשעות הקטנות של הלילה ישנם אנשים שחושבים שאם הם יקימו מסיבה באמצע היער אף אחד לא ישמע אותם.
כחלק ממגמת שיפור איכות החיים
הייתי מצפה שבתור תושב העיר גם איכות החיים שלי תשתפר וכי נושא הרעש שבוקע מן היער יטופל.
הדבר נמשך כבר למעלה משנה , הפעם זאת הפעם הראשונה שאני פונה אליכם בתקווה לקבל טיפול של ממש בנושא.

בנוסף רציתי להציג בפניכם מגמה שאני שם לב אליה בשנים האחרונות (גם כן, מאז כניסתם של קק"ל ליער), מגמה בה כמות העצים ביער שלנו מדללת.
אם בעבר היער היה מכוסה כולו עצים , היער היה נותן מראה טבע מלבב… אזי שעכשיו רואים קרחות רבות ביער.
בתור אדם שלמעלה משתיים עשרה שנים רגיל לראות את היער, לטייל בו בשבתות ובעיקר לחיות את השינויים שחלים בו, אני דיי מודאג ממצב הידדלות היער.
לתשומת לבכם ולטיפולכם אודה

בכבוד רב
דולב רביד

נראה מה יגיבו.. אעדכן כאן
בתקווה שמשהו אכן ישתנה..

לילה טוב

מותו של כוכב

א' באלול ה'תשס"ט (יום שישי, 21 באוגוסט, 2009)
מעדיף לזכור אותו ככה.

מעדיף לזכור אותו ככה.

את הידיעה על התאבדותו של דודו טופז קראתי הבוקר במין מבט חצי המום שכזה מול המסך.
בתוך פחות מחצי דקה נזכרתי בכתב האישום החברתי הקשה שכתבתי לפני כמה שבועות הטוען כי טופז עבר רצח אופי נוראי, ובעת היותו חשוד התקשורת את דינה כבר גזרה.
התאבדותו של טופז היום הייתה השלכה של תקשורת חסרת רחמים ומעצורים, גוף בעל כח ברמה מטורפת שהחליט לצאת יד אחת כנגד אדם יחיד, פרט שיתכן כי עשה עבירה כל שהיא , אך כנגד העבירה ניצבת התקשורת הישראלית שאופיינה כבר ממזמן בחוסר אחריות  וברצון העז להביא רייטינג על חשבונו של אדם -או כמו בעבר, על חשבונה של בטחון המדינה (להזכירכם הריאליטי מלחמת שלום הגליל השניה).

מותו של טופז הוא תוצר של רצח האופי התקשורתי שעבר. אילו טופז היה פליליסט רגיל, כמו הרבה עבריינים בכל מיני ערי פשע כאלה ואחרות פרט לכותרת שולית לא היה מופנה שום תשומת לב והיה נחסך ממנו הרבה.
טופז כאישיות ציבורית זכה ליחס נוראי מטעם התקשורת , אך עם זאת נפרצו גם גבולות אתיים, הריי שכל ההדף הציבורי פגע בזכותו של טופז להליך משפטי הוגן וזאת לא אחרת בגלל פיה הגדול של התקשורת הישראלית.

חשוב לזכור שטופז עשה טוב לאחרים, עשה טוב הרבה יותר ממה שאותם עיתונאים חסרי ישע ומצפון עשו למישהו מתי שהוא.
טופז היה בזמנו סמל של מופת של עשיה בחברה הישראלית ואעדיף שכך ישאר חרוט בזכרוני.

יהיה זכרו ברוך.

הראשון בבידור בבתי המשפט

ה' באב ה'תשס"ט (יום ראשון, 26 ביולי, 2009)

למראות תמונותיו של דודו טופז, הראשון בבידור, יושב מאחורי דוכן הנאשמים בבית המשפט קצת  קשה להישאר אדישים.
הריי שבכל זאת, דודו טופז היה סמל של מופת בעולם הבידור הישראלי.
בין תוכניותיו השונות בין השנים, בהן דודו העניק כל כך הרבה אושר ושמחה לאנשים שונים, לאמנים, בקיצור דודו היה במה פתוחה ואוהבת שייצרה אושר , שמחה ואור. כעת האמת שקצת קשה לחבר  את האדם הזה שבמהלך הקריירה שלו תרם ועשה בשביל כל כך הרבה אנשים , קשה לחבר את זה לדמות של פושע מסוכן.
אבל האמת, עם כמה שזה ישמע עצוב אולי, בין מה שדודו עשה לבין מה שהוא לא עשה (אי אפשר לדעת בית המשפט עוד לא קיבל הכרעה בנושא) דודו הוא עבריין פלילי רגיל ואני חושב שמעבר לעבירות אותם בצע דודו ,כולנו היינו עדים לפשע אחד גדול, פשע גדול שלא ביצע דודו. פשע שלפי דעתי יש למצות את הדין גם איתו, והפשע הזה הלא שהוא התקשורת שלנו. (המשך…)