לפני זמן מה אושר חוק של זהב בכנסת.. חוק המאפשר למשטרה לשפוך משקאות אלכוהולים של כל מי שלפי החשד יהיה מסוגל לפגוע באחרים או בסביבה בצורה כזו או אחרת, זאת אומרת ; שהחל מהשעה תשע בערב, כל אדם אשר ישתה לשוכרה אלכוהול במקום ציבורי כל שהוא (להוציא פאבים ומועדונים) יהיה בסמכותו של השוטר לשפוך את כוס השתיה שלו, בקבוק האלכוהול שברשותו וכיוב.

ומכאן אזי שיבואו כאלה שיטענו שעל יד השוטר ניתן להשליך את כוס השתיה ואז למלאה מחדש כאשר השוטר הולך. במקרה כזה החוק מאפשר לשוטר לזרוק לפח ולרוקן כל בקבוק אלכוהול אשר נמצא בחזקת בעליו פתוח אחרי השעה תשע בערב. מכאן שאם אתה יושב בחניון בנמל תל אביב ושותה לשוכרה אזי שגם אם תשליך את כוס האלכוהול שבידך השוטר אשר יבדקך יהיה רשאי לשפוך גם את האלכוהול אשר נמצא בבקבוק ממנו אתה שותה. זאת ניתן לעשות רק במידה והבקבוק כבר נפתח. אם אתה יושב בחניון עם בקבוק אלכוהול סגור מכאן ששוטר אינו רשאי לשפוך את האלכוהול הנמצא בחזקתך (בבקבוק).

וזה פשוט נהדר. באחת המשמרות האחרונות שלי הסתובבנו באחד הגנים היותר בעיתיים בעיר, מקום שנפגשים בו מידי סוף שבוע לא מעט עולים חדשים וכאשר האלכוהול מתחיל לרוץ בדמם לא פעם הם מתקוטטים, עושים ונדליזם ואף יותר גרוע מזה לעיתים הם נתפלים לאחרים ופשוט מתחילים לריב עם עוברי אורח.

היתרון שבזה הוא שביום שישי, שניה אחת אחרי הכוסית הראשונה, עוד לפני שהראש שלהם כבר התחיל להסתובב , כבר לא היה אלכוהול ברשותם. וכן זה מאוד מבאס, לרוב אנחנו מקבלים תגובות כמו "אבל היום קניתי את זה?!". ואתה אחר כך חוזר לאותו הגן בשעה 01:00 לפנות בוקר ואתה רואה שכולם מפוקסים, אף אחד לא רב ושהצלחת לחסוך לך הרבה מאוד בעיות.

זה הוא חוק מצויין, בעזרת חוק זה המשטרה יכולה להקנות יותר בטחון ברחובות. להעניק לתושבים תחושה טובה יותר ואף כמובן להתחיל להלחם ממש בתופעת האלכוהול והשכרות בציבור (בעיקר כשמדובר בילדים קטנים).

לתגובותיכם אשמח.

במהלך השבועיים האחרונים נערכו שיפוצים בקטע הקו שבין תחנת תל אביב האוניברסיטה לבין תחנת בני-ברק. למעשה השיפוצים האלה שיבשו את החזרה שלי הביתה בשעה סבירה.
יצא שהתעכבתי בלשוב הביתה בזמן של למעלה משעתיים.. וזה כאמור משמעותי מאוד כאשר מדובר באפטר תמים.

בתחנת בני-ברק בעת ההמתנה לרכבת עלתה לה בחורה צעירה; ספק רגע לפני גיוס ספק סטודנטית. יפת מראה להפליא.
נראת תמימה למדי עד אשר קיבלה שיחת טלפון מחבר שלה (נדמה לי, לפי תוכן השיחה).
עכשיו, לרוב זה לא שאני באמת מאזין לשיחות שכאלה, אין לי בהם כל עניין אבל כאשר נאמרים מילים קיצוניות ישנה סוג של סקרנות מצד קהל היושבים ברכבת. יצא שגם אני נחשפתי לתמליל שיחותיה והאמת שזה יצר בי צמרמורת דקה שנבעה מהמילים החריפות בהם בחרה להביע את כאבה על ההתעכבויות השונות של רכבת ישראל. נוסף על כך אחד הדברים שגם מאוד הצחיקו אותי בזה זה שככל שהשיחה המשיכה להרחיק לכת כך זאת בחרה להשתמש במילים קיצוניות יותר.
והנה , להלן תמליל שיחתה, אשמח אם תגיבו בסופו ותבטאו את הרגש שלכם מקריאת הדברים:

-היי מאמי , כן… יש עיכובים ברכבת.
הם עובדים על הקטע שבין בני ברק לאוניברסיטה.

-כן זה קצת מבאס, וזה אפילו דיי נמאס.

-זה למה אני שונאת לנסוע ברכבת!!!!!

-באמא שלי מאמי, אתה לא מבין זה פשוט מעלה לי ת'קריזה! בחיי אני מתה לשרוף ת'רכבת הזאת.

-נשבת לך , אם היה לי אקדח עכשיו הייתי דופקת כדור בראש של הסדרן פה… סעמקק שיסעו כבר!!!

אני אחרי ששמעתי את הדברים האלה הייתי בהלם. הסתכלתי עליה והיא נראת כל כך תמימה ולא כמו מישהי שבכלל מסוגלת לפלוט דברים כאלה מהפה שלה…
בנינו, היא עוד אזרחית.. אני שיוצא הביתה לאפטר אחרי 10 יום בבסיס זה שאמור להתלונן…
חוסר הסבולנות הזאת והאלימות המילולית הנוראה הזאת יכולה להדגים לנו הכיצד אנשים בחברה הישראלית בוחרים להוריד מהרמה שלהם ולהציג עצמם כסוג של אנשים לא שפויים.

אני נוטה לעיתים לנסות ולהיכנס לנעליו של אדם ; במקרה הנ"ל גם במידה ואכנס לנעליה עדיין לא אסכים לוותר על הכבוד שלי ועל איך שאני נראה בציבור על מנת להוציא את העצבים השרויים בי. זה פשוט לא נסבל איך אנשים מוותרים על האיפוק שלהם על מנת לפרוק עול בציבור… אבסורד.

ויותר עצוב שזה רק מקרה פרטני מפגר.. ושיש עוד הרבה כאלה בחברה שלנו.

א גוטע וואך מיין ליב אנעס. דאס וואך איך וואלט ווי צו עפענען מיט א שיין ליד.
ליד פון אברהם פריד , די ליד איז גערופן " א גוטע וואך" (זייער אוריגינעל, ניט קיין רייד פון דאס ליד ערגעץ אויף די אינטערנעט):

א גוטע וואך, מיט ברכה, הצלחה, ישועות, רפואות, נחת און חן.
פריילאך לאמיר דעם שבת, באגלייטן, אן גרייטן, א סעודה גאר שיין,
מען זיצט מיט די מלכה. סאיז גאר א פראכט,
וי שפעט אין די נאכט א לחיים מען מאכט,
מיט א ניגון גאר צו פרידן עס וערט דארט די נאכט, פערבראכט.
פרייטיג צום נאכט, גיינדיג א היים פון שול, זיינען מלאכים געקומן און זעהן,
שבת מיט תורה און תפילה, א ביסאלע נענטער צום בורא געווען,
און יעצט קומט דער ואך, א נייעם יאך, צוריק די געלט,
צוריק צו דער ועלט מען דארף האבן כח בייקומען אלץ ואס איז געטליכקייט פארשטעלט!

אל תירא עבדי יעקב, מיר וועלן אלע האבן א שבוע טוב,
דער וואך איז דער פאר, געבן אונז שכר, אויסמאכן הייליג אלץ ואס איז ליידיג, צו מאכן פון דעם קליינער ועלד,
א דירה לו יתברך א הייליג געצעלט, דער שבת זי גייט, נאר מיר שטייען גרייט, טאן ואס מען דארף און פרייליכע רייד.
ווען דער שבת קומט צו גיין א נאייער…
אלע פוצן זיך אויס שיין, סיי גרויס און סיי קליין, די קאפ עס וערט ביי יעדן ריין א נייער שטרעבן א נייע נשמה עס קומט צו גיין!

די ואך איז דאך פול מיט פערגראס
און שב"ק ביסטו באלעבוסט, וי א מלך אזוי, און א מלכה די פרוי,
מיט הויכע געפילן, קען מען דאך פילן, דער חילוק פון ייד מיטן גוי,
מען האט צייט א צינד, זעייער קינד, די שיינקייט פון דעם די חכמה פון הים,
אויך דער בעשעפער פרייד זיך מיט דעם.
דער פאר וען דער שבת גייט אוועק, לאזט מען נישט אפ מען פארשטעלט איר די בעט, מען בייט זיין נאך דא,
עטליכע שעה, מען מאכט איר א סעודה מאכלים גאר גוטע..

בזכות פון דער מלוה מלכה, וועט קומען צו גיין דוד משיחא,
קול צהלה, עס קומט שוין די שעה, אליהו ועט אונז זאגן משיח איז דא, און טאקע משיח ועט זיין,
ועט די גאנצע ואך, זיין שבת דיג פיין, גיסט מיר אריין א ביסאלע ויין
לחיים! א גוטע ואך זאל אונז זיין!

עס נאר און אימייזינג ליד.
באמערקונגען.

לפני שבועיים התחילה העונה השניה של האח הגדול. מכל המועמדים השונים נראה שמועמדת אחת הציבור בארץ לא ישכח הרבה מאוד זמן.
לא נעים ולא נחמד לראות אלימות בטלויזיה. והאלימות אשר הפגינה אותה מועמדת באחד הגדול קצת עברה את גבול הטעם הטוב.

יחד עם זאת חשוב לי לציין  שהאנשים של האח הגדול, ההפקה ידעה לבחור לעצמה מתמודדים מצויינים.
היא יצרה מין סביבה הומוגנית  אשר משקף בצורה סמלית ואמיתית מאוד את החברה הישראלית.
ישנם הומואים, ערבים, וכן, גם אנשים אלימים במקצת.

ועם כמה שקשה ולא נעים לראות את ההתנהגות של אותה מתמודדת אלימה, בסך הכל יש פה ראי מצויין לחברה שלנו.
לחברה בה נדקרים אנשים, נרצחים …
ועם כמה שקשה לראות את זה באח הגדול, את האלימות המילולית וכל זה .. עדיין זה כל כך סמלי עלינו … הריי שזה מורכב מאיתו
מהאשפה החברתית שלנו.

בדק בית חברתי …

היום הייתי בהופעה של דויד ברוזה. ההופעה התקיימה בבית חייל האוויר בהרצליה. הגעה לבית חייל האוויר מאוד פשוטה (מאחורי קניון שבעת הכוכבים בהרצליה). המקום נראה יפיפה , אני מאמין שתמונות המטוסים, הכרזות השייכות לעולם התעופה והמודלים המזעריים הנמצאים במקום הם אלו שהופכים את המקום לכל כך יחודי מרתק ויפה.

בתחילת ההופעה הרגשתי מין בורות שכזאת, אמרתי לעצמי שאני הריי לא מכיר יותר משלושה שירים שלו אשר בניהם : האישה שאיתי, סיגליות ואת השיר "מתחת לשמיים".
למעשה דויד עלה על הבמה והתחיל מספר שירי סולו שקטים ורגועים. לאט לאט הצטרפו נגנים שונים לבמה ויצרו מנגינה מדהימה. פשוט תענוג לאוזניים.
ההופעה הייתה מלווה בצוות נגנים מקצועי ורב אשר העשירו את חוויית השמיעה ונתנו תחושת אקוסטיקה עשירה ומהנה.
ואז אחרי שכמעט כל ההרכב כבר היה על הבמה דויד התחיל ב-"האישה שאיתי". כל הקהל הוקסם זוגות רבים שקעו האחד בשני והאווירה הייתה פשוט מדהימה.
משם לעוד מספר שירים בספרדית, שירים בעלי קצב מדהים .. אני אמנם לא חובב גדול של ספרדית וכל הנגזרות שלה אך שקעתי בצלילים, בחווייה ובאווירה המדהימה הזאת שיש בהופעה שלו.

הייתה הופעה תענוג, קשה לתאר את זה במילים אבל פשוט נהנתי מכל שניה. אני באמת ממליץ על ההופעה הזאת (וכפי שהבנתי הוא עכשיו התחיל סבב הופעות, זאת הייתה ההופעה הראשונה בסבב כאשר ישנם עוד שישה הופעות בדרך).
ההופעה הייתה בסביבות השעתיים כאשר כל שיר ושיר וכל דקה ודקה פשוט הייתה חווייה של ממש.

דויד ברוזה -ההופעה

בהזדמנות זו אני רוצה להודות מקרב לב לג'ולי… תודה!

שתיהיה לכולנו שבת שלום

בבחירות הבאות אני הולך לחשוב בצורה שונה מזו שנטתי לחשוב בה עד היום. הריי שעד היום תמיד רציתי שלמעלה יהיה חמום מוח שכזה שיתעסק כל היום בנושא הסכסוך הישראלי-פלאשתינאי, מישהו שידע לפגוע בנקודות הכואבות והקשות של משטר הטרור , של החמאס.
משהו בגישה שלי כלפי הצורך האמיתי של המדינה שלנו השתנה, אני היום מאמין -ואגב זה לא בגלל המשבר הכלכלי שפקד את העולם- שהגישה של הממשלה כלפי המדינה צריכה להשתנות מגישה ליברלית שמביאה עלינו נושא של שוק חופשי ותאגידיזם לגישה סוציאלית יותר הדואגת לצמצום הפער העמוק שישנו בין שכבות אוכלוסיה שונות, דאגה לקצוות האוכלוסיה (זקנים וטף) ועוד.

רק עניין של זיקה
כשחושבים על זה אילו נושא הציונות לא היה , אילו נושא היהדות ותחושת השייכות העממית לא הייתה פוקדת אותנו הריי שאין לנו הרבה מה לחפש כאן.
ארץ ישראל של שנות האלפיים לא מציעה הרבה לתושבים שלה. ליד מדינות אחרות אשר מעניקות ביטחון טוב יותר, שלום, שלווה, השכלה ברמה גבוה יותר. הריי שארץ ישראל לא טובה באף אחת ממה שהמדינות האחרות טובות מאיתנו, ובכל זאת אנחנו כאן. והריי שכולנו כאן כמו אחים: זה נכון , כולנו כואבים כאשר אחד מתעשר, כולנו רוצים להיות מנהלים, כולנו שונאים לשלם מיסים ובסופו של דבר- כולנו ממררים את החיים האחד של השני.

דיעות כמפתח לניקור דרך הישר
להגות דיעות זה דבר נהדר, לצערי במדינה שלנו על כל דבר קטן ישנם אלפי דיעות. במקום לחשוב על איך לשפר את המצב הנוכחי בדרך טובה, יותר עסוקים בפילוסופיות ובדברים תיאורטיים.

ולגופו של עניין
בארץ ישנו מצב של ריבוי אלמנטים מסויימים אשר יוצרים בעצם שכבה של "שומן רווי" במערכת הסוציאלית הציבורית והמדינית.
דוגמא אחת היא בעיית ריבוי העמותות, קל לבוא ולזרוק סיסמא ש"תפסת מרובה לא תפסת". אבל זה באמת המצב שנוצר בארץ. עם כמה שעמותות זה דבר חשוב אבל ריבוי עמותות שעוסקות באותו הדבר לא מפיק תועלת כמו שתיהיה עמותה אחת מרכזית וגדולה שתתן פריסה ארצית. מין גוף ממשלתי שירכיב בתוכו מתנדבים, ועובדים אשר יעסקו בהתרמות מבתים פרטיים,עסקים וחברות. הגוף הזה יתן מענה רווחתי בסיסי לנזקקים בארץ, לדוגמא, הגוף הזה יפתח בתי תמחוי אשר יעסקו בחלוקת מזון לנזקקים, בהעברת בגדים , ציוד למידה, ומכשירי חשמל יד שניה למי שאין. גוף שיהיה מטעם הממשלה ויתן את אותו מענה לזה שהעמותות היום נותנות. חשוב אבל שהגוף הזה יהיה גוף ממשלתי רשמי שכל מטרתו תיהיה לתת את אותו מענה שהעמותות הגדולות נותנות היום, הגוף כמובן יפוקח על ידי מבקר המדינה.
דוגמא אחרת לנושא השומן הרווי השרור במערכת הינה בעיית ריבוי משרדי ממשלה: רק לאחרונה (בתאריך ה-3 במאי 2009) אושרו בכנסת הקמה של שלושה משרדים חדשים:

1. המשרד לענייני מודיעין
2. המשרד לנושאים אסטרטגיים
3. המשרד להסברה ותפוצות
4. המשרד לענייני גימלאים

שלושה משרדים חדשים אשר יעבדו בהם 60 אנשים סך הכל.  בכסף הזה ניתן היה להשקיע בהגדלת סל התרופות, בהגדלת הסיוע הממשלתי לעמותות… והריי שאת המשרד לענייני מודיעין ניתן לספח כמחלקה של המשרד של ראש הממשלה. את המשרד לענייני נושאים אסטרטגיים אפשר לאחד עם משרד הבטחון. ואת המשרד להסברה ולתפוצות – זאת בכלל לא מחלקה שאמורה להיות במשרד החוץ?
עודף המשרדים הזה מראה לכולנו את האטימות הממשלתית של חברי הכנסת כלפי העם. והריי שברמת העיקרון, כל כך הרבה משרדי ממשלה יוצרים גם מצב שהרבה נושאים יפלו בין הכיסאות… והריי שבפועל דבר לא יזוז, אם כי ישנה יותר תחושה שראש הממשלה נתקל במצב של חוסר נעימות בגלל הבטחות למספר רב של חברי כנסת שיקבלו תיקים כאלה או אחרים אזי שהפתרון הוא ליצור משרדי ממשלה חדשים.

כל הכסף הזה שמבוזבז על שטויות, והריי שלא חסרים דברים שחשובים באמת. קחו לדוגמא את מצוקת המשכורות של משטרת ישראל- שוטרי ישראל שהם הריי שליחי החוק , מקבלים משכורות מבישות שבקושי מאפשרות להם לגמור את החודש. מעבר לזה, ישנם כל כך הרבה דברים סוציאלים שחשוב להשקיע בהם , קחו לדוגמא את תחום החינוך… זה פשוט כל כך אבסורד המצב שתלמידי ישראל נמצאים בו (ראו קישור).
ובתוך כל זה הריי שלממשלה אין מה לעשות כלל וכלל, אז הועלתה לה הפרטת מנהל מקרקעי ישראל. כאילו שיש נתק, כאילו שהממשלה לא ערה למצב שקורה בעם.
ולא צריך לעשות שינוי גדול , גם משהו קטן שיטפל בנושא החינוך , בנושא האבטלה .. לא חסר מה לעשות.
לא צריך לעשות הפרטות ושינויים גדולים על מנת להביא את עצמינו למצב טוב. וגם כן , מתוך כל ההפרטות האלה הרבה טוב לא יוצא, הריי שזה לא באמת שהחברה עוברת לבעלות הציבור, הממשלה עדיין כובלת את אותן חברות מופרטות בצורה קשה מאוד (קחו לדוגמא את אל על).

שורה תחתונה, במקום להפריט.. במקום להקים עוד משרד ולבזבז עוד כמה מליוני שקלים. אפשר לחשוב על דרך סוציאלית, כזו שתקדם אוכלוסיות חלשות… כזו שתשפץ את הפערים הקיימים בין שכבות האוכלוסיה השונות
ובעיקר כזו שתעשה לנו חיים יותר קלים כאן.

עם כמה שאני חובב קפיטליזם, לארץ שלנו הטפיטליזם לא טוב… יש לנו מדינה שצריכה עוד את כפפות המשי של העקרונות הסוציאליסטיים. ולכן לפי דעתי יש לשמרם.

ערב טוב.

הרבה זמן שהזנחתי את אהבת הקריאה שלי, האמת שמאז שהתחלתי (ועדיין לא סיימתי) לקרוא את Lost Boys לא יצא לי לקרוא ספר עברי טוב.
בהתחלתי כאשר ראיתי את "אישה בורחת מבשורה" קיבלתי רושם מאוד טוב על הספר. ספר עב קרס שמשדר תחושה של סיפור הרפתקאה קולח.
גם השם שניתן לספר ,"אישה בורחת מבשורה", משרה אווירה של דרמה רוויית סיצינות פעולה אכזריות, רגעים מרגשים עד דמעות ושמחות שאין כמוהן.

התחלתי לקרוא את הספר ובעמוד שלושים (בערך) הרגשתי ששום דבר לא זז לי, שהכל אותו הדבר.
אמרתי לעצמי שזה וודאי עדיין האקספוזיציה, שעוד מדובר בפתיח האדיש שבחר להציג לנו המחבר, דוד גרוסמן.
העמודים המשיכו והמשיכו והגעתי כבר כמעט לעמוד  מספר שמונים, אבל לצערי אני עדיין תקוע במקום , בלי שום שינוי מהותי והאמת שזה ממצא מאוד ונורא מוריד את החשק מלהמשיך לקרוא.
חצי מהעמודים שקראתי -בלי הגזמה- היו תיאורים משעממים למדיי , לא מסוג הדברים שמרתקים אותך בתור קורא והרבה פעמים הרגשתי כאשר קראתי את הספר שאני כאילו קורא שורות ללא תוכן מהותי אמיתי.

אילו הלשון בה הספר היה כתוב הייתה לשון גבוהה ויחודית, כזאת שלא קוראים כל יום , ניחא .. אך לצערי גם הלשון מתובלנת במקצת, עושה דרכה פעמים רבות בין השפה היומית המוכרת והמכוערת אפילו לשפה היותר שכיחה ובאמת שאין פה משהו יחודי שמשך אותי אליו..

אולי זה רק השם המפוצץ.

זה שהאיסלם מתרחב באירופה ובכל העולם גם כן, זה לא נתון חדש לנו. אם כי לעיתים אנחנו חוטפים מכה בפרצוף למראה ההתרחבות.
לבריטים זה כנראה קרה השבוע:

כמו שהגידול הדמוגרפי נראה , בעתיד הנצרות תיהיה קטנה מהאיסלם  וכמובן שהיהדות הקטנה ביותר
וכמו שזה נראה עכשיו , דו"ח גולדסטון שהציג את עופרת יצוקה בצורה מאוד לא ריאלית עוד עתיד להיות קטן על יד הדוחו"ת אשר נראה בעוד דור אחד, או שתיים.
אני אפילו לא רוצה לחשוב על כמה אהדה תיהיה לנו ברגע שרוב אירופה יהיו מוסלמים …
אבל דבר אחד אני יודע, והוא שאנחנו צריכים להתחיל להתאמן למלחמה גדולה מאוד, ואני לא מדבר על החזית הצפונית .. אם כי אני דיי בטוח שכמו שקצב המוסלמים גדל בצרפת , או בשאר מדינות אירופה, אולי המלחמה הבאה תיהיה דווקא באירופה?

הסרטון הבא מציג מבחינה סטטיסטית את השינוי הדמוגרפי הפוקד את אדמת אירופה.
הסרטון שופך אור על סטטיסטיקה קצת כואבת, ומסוכנת בעיקר.

מפחיד.

כבר באתי ללכת לישון… ואז כמו ברוב השנה התיחלה לה מסיבה בתוך היער.
זה פשוט סיוט. אנשים חושבים שםא הם עושים מסיבה באמצע היער אז לא שומעים אותם בשכונה הסמוכה… אז הם לא מפריעים לאף אחד.
אבל היום כבר הגיעו מים עד נפש. בדרך כלל אני רגיל לשמוע מסיבות עד אחד בלילה ככה, אבל מסיבה שמתחילה באחד בלילה? זאת כבר ממש חוצפה.
כאילו פאק, תנו לישון! לא רק שמאזשקק"ל נכנסה ליער הם דפקו פה מלא עצים, פשוט דיללו את היער .. לא רק שמאז שקק"ל פה ביער פתאום צצו להם ים אנשים שבכל שבת מסריחים את היער ודופקים פה את כל הטבע.. אלה שגם אי אפשר כבר לישון.

אבל הלילה לא ויתרתי.
כתבתי מכתב לאגף לשיפור פני העיר בעיריית ראש העין. הנה המכתב:

שלום רב,

אני דולב רביד (18) תושב ראש העין, מתגורר מזה למעלה משתיים עשרה שנים ברחוב ה' באייר.
בשנים האחרונות, מאז שקק"ל נכנסו ליער הסמוך לביתי היער נתגלה כמוקד רעש בעניי אנשים רבים.
לאורך כל שנה נערכים לילות של שירה בציבור, מסיבות והרבה פעילות לילית.
אנשים שוחכים לפעמים שבסופו של דבר היער הזה סמוך לשכונת מגורים והלילות פה הפכו לסיוט.
האמת שכבר דיי נמאס מלהתקשר למשטרה בגלל שבשעות הקטנות של הלילה ישנם אנשים שחושבים שאם הם יקימו מסיבה באמצע היער אף אחד לא ישמע אותם.
כחלק ממגמת שיפור איכות החיים
הייתי מצפה שבתור תושב העיר גם איכות החיים שלי תשתפר וכי נושא הרעש שבוקע מן היער יטופל.
הדבר נמשך כבר למעלה משנה , הפעם זאת הפעם הראשונה שאני פונה אליכם בתקווה לקבל טיפול של ממש בנושא.

בנוסף רציתי להציג בפניכם מגמה שאני שם לב אליה בשנים האחרונות (גם כן, מאז כניסתם של קק"ל ליער), מגמה בה כמות העצים ביער שלנו מדללת.
אם בעבר היער היה מכוסה כולו עצים , היער היה נותן מראה טבע מלבב… אזי שעכשיו רואים קרחות רבות ביער.
בתור אדם שלמעלה משתיים עשרה שנים רגיל לראות את היער, לטייל בו בשבתות ובעיקר לחיות את השינויים שחלים בו, אני דיי מודאג ממצב הידדלות היער.
לתשומת לבכם ולטיפולכם אודה

בכבוד רב
דולב רביד

נראה מה יגיבו.. אעדכן כאן
בתקווה שמשהו אכן ישתנה..

לילה טוב