ארכיון פוסטים מהקטגוריה "רכב"

מספר אחד לתחבורה הציבורית – 2226

ו' בשבט ה'תש"ע (יום חמישי, 21 בינואר, 2010)

הכנסת אישרה: יוקם מאגר מידע משותף לכל מפעילי התחבורה הציבורית, ששירותיו יינתנו לנוסעים ללא תשלום – בטלפון, באינטרנט ובתחנות האיסוף. (Ynet)

הגיע הזמן, כמו שזה כעת נראה, זה סוף הבלבול בין הרבה מאוד קווים …
מי שמשתמש בתחבורה ציבורית בטח יבין על מה אני מדבר; על הבלבול הרב, על זה שאין מקום אחיד לקבל מידע ואתה הרבה מהזמן מנסה להיזכר איזה חברה מפעילה את הקו שאתה רוצה…
מספר כבר הוקצא – 2226 … עכשיו כל מה שעוד צריך לקרות זה שיאיישו את העמדות נציגי כל החברות.. ואז, הרבה מאוד בלבול ובלאגן יחסך לנו , הנוסעים בתחבורה הציבורית

מהלך ממשלתי חכם …

מס גודש, תחבורה ציבורית ועניינים אחרים

כ"ד בכסלו ה'תש"ע (יום שישי, 11 בדצמבר, 2009)

כתבתי על זה כבר בעבר, לפני שנה ויותר, אבל מאז ועד הים הכותרות ממשיכות ומשרד התחבורה ממשיך להעלות כל מיני קונספטים שאמורים לעודד את התחבורה הציבורית, להפחית את העומס בכבישים ולצמצם את זיהום האוויר.
לאחרונה הועלו באתרי החדשות כל מיני מאמרים שכאלה שמראים לנו את הרעיונות לתוכניות השונות של משרד התחבורה.
בין כל התוכניות והרעיונות השונים נראה לי שהמשרד שכח כמה דברים הנוגעים דווקא לנושא התחבורה הציבורית.

עידוד התחבורה הציבורית על ידי הפיכתה נגישה יותר בכל שעות היממה
על מנת שיותר אנשים יסעו בתחבורה הציבורית וכך יורידו את העומס בכבישים וזיהום האוויר יופחת יש להפוך את התחבורה הציבורית לנוחה יותר. אני מתכוון שעל מנת שיותר אנשים ישתמשו באוטובוס יש לדאוג לכך שיהיו אוטובוסים ביותר שעות, שאדם שיוצא למסיבה יוכל לנסוע ולחזור באוטובוס. שיהיו קווים ליותר מקומות ביותר שעות. על מנת שהאוטובוסים יהיו באמת מאה אחוז אפקטיביים על חברות האוטובוסים לעשות שקווים מסויימים יהיו 24 שעות. רצוף ללא הפסקה.  אחרי שצעד כזה יהיה והציבור יתרגל אליו אז אני סבור שיותר אנשים ירגישו בנוח להשתמש באוטובוס.

לקרב את הפריפריה
על מנת לקרב את הפריפריה למרכז על משרד התחבורה לדאוג שיצאו יותר קווים מהפריפריה לערים הגדולות.
דוגמא קלאסית אני שיכול לתת היא מערכת התחבורה הציבורית הלקויה בראש העין. ישנם שני קווים אשר לוקחים אל תל אביב ובחזרה כאשר הקווים האלה מפוצלים:
בבוקר עוברים ארבעה קווים (מחמש בוקר ועד שבע בבוקר, בתדירות של אחת לחצי שעה ) לתל אביב, אם מישהו רוצה להגיע לתל אביב קצת אחרי השעה שמונה אזי שאין לרשותו שום אוטובוס והוא יצטרך לקחת אוטובוס לרכבת ומשם לנסוע לתל אביב .. וגם ברכבות, בבוקר אחרי השעה שמונה יש פעם בשעה רכבת לתל אביב, עם שעות כאלה מי הדפוק שיסע לתל אביב בתחבורה הציבורית?
ולחזור מתל אביב ? רק מהשעה אחת יש אוטובוס, פעם בשעה עד השעה שש וחצי … לגבי רכבות המצב דיי שונה, עד השעה 1:40 יש פעם בשעה רכבת אבל מ- 1:40 יש כל עשרים דקות בערך.
אבל אחרי השעות העלובות האלה של התחבורה הציבורית, כאשר אני קורא כותרת כמו "לקרת את הפריפריה" אני מבין היטב שעד שלא יוסיפו אוטובוסים לא יקרבו אף אחד… ולפעמים זה באמת נראה כאילו מישהו במשרד התחבורה נרדם בשמירה, אוטובוס של 7:20 האוטובוס האחרון מראש העין לתל אביב … אין מקום לזוז…. מלא אנשים בעמידה סובלים את כל הדרך הזאת בפקקים עד תל אביב … הם מגיעים לתל אביב עם רגליים מפוצצות … ועוד אחר כך אתה שומע על "קירוב הפריפריה…" שזה למען האמת לא יותר מסתם כותרת.

מחיר
לנסוע ברכבת זה עסק יקר, אילו רק היה אפשר להוזיל קצת את מחירי הרכבות , וגם את מחירי האוטובוס המצב בכלל היה יותר טוב.
כשחושבים על זה, נסיעה מראש העין לתל אביב עולה 24 שקל .. שזה בערך העלות של דלק מראש העין לתל אביב … ככה שזה לא כל כך משתלם.
על מנת לגרום ליותר אנשים להשתמש בתחבורה הציבורית יש לתת מחיר טוב יותר מהמחיר המוצא היום לקהל הנוסעים.

מס גודש
אחד הדברים המיותרים באמת, הריי שאין פה בארץ חלופה טובה עדיין לנסיעה ברכב, לא האוטובוסים ולא הרכבות מתקרבות הן מבחינת הנגישות והן מבחינת הזמינות לנסיעה ברכב. כעת זה נראה מאוד מיותר ולא יעיל לגבות מס כאשר המדינה לא נותנת חלופה ראויה למי שאינו מעוניין לשלם עבור הכניסה לתל אביב ועדיין רוצה להכנס.
אילו התחבורה הציבורית הייתה משרתת את תושבי הפריפריה בצורה באמת טובה אזי שאז היה ניתן לגבות מס גודש עבור הכניסה למטרופולינים השונים

שורה תחתונה
לגבות עוד כסף ועוד כסף זה הוא אינו הפתרון, יש לייעל ולשפר את המערכות הקיימות ורק אחר כך לגבות עבור הכניסה לערים, מס גודש, וזיהום האוויר.
אי אפשר ביד אחת לגבות כספים וביד השניה לא לשפר את מערך התחבורה הציבורית הקיים.

תגובות

אחריות נוסח הרכבת

ח' במרחשון ה'תש"ע (יום שני, 26 באוקטובר, 2009)

קל לתקשורת מאוד להתנקל לשירותי התחבורה הציבורית בארץ. האמת שכשחושבים על זה אפשר ממש לכתוב מאמרים שלמים  עד כמה התחבורה הציבורית בארץ פשוט גרועה.
אבל לפעמים צריך להוריד את הכפפה ולכתוב גם מילים טובות, על אחריות של חברות, על רצון טוב ובעיקר על הדאגה לנוסעים.
ראו לדוגמה את רכבת ישראל-
החל מיום ראשון (25/10/09) ועד יום חמישי של אותו השבוע רכבת ישראל עסוקה בשדרוג קטע מסילה שבין תחנת בני-ברק לבין תחנת תל-אביב אוניברסיטה.
אני שלא ידעתי את זה הגעתי היום לתחנת הרכבת ונתקלתי בשלט גדול יחסית שיידע אותי על השינוי.
במהלך הנסיעה הודיע אחד מאנשי הרכבת כי אנחנו נרד בתחנת בני-ברק , נעלה על אוטובוסים שימתינו לנו שם ויקחו אותנו אל תל-אביב אוניברסיטה , ומשם לדבריו נוכל להמשיך לנסוע ברכבת.

איך שהגענו האוטובוסים חיכו לנו, חשוב לציין שהיו הרבה אוטובוסים ואף אחד לא הצטרך לעמוד, כולם ישבו בניחותא.
אמנם  נגרם לקהל הנוסעים איזה שהיא אי-נוחות, אך יחד עם זאת חשוב להדגיש את הדאגה לנוסעים והאחריות שלקחה רכבת ישראל.

מיותר לציין שאף אחד לא שילם על האוטובוסים, גם הכרטיס נסיעה (כמובן) והיה תקף בכניסה לתנת האוניברסיטה.. הכל התנהל כשורה תחת הסבר פנים ויחס טוב.

האחריות, השירות והאכפתיות של הרכבת כלפי ציבור הנוסעים שלה ראוי לשבח.
אני בטוח שגם על שאר הנוסעים נשאר טעם מתוק מן הנסיעה הזאת.

אלמוני ופלוני נהרגו בתאונה

י"ז באלול ה'תשס"ט (יום ראשון, 6 בספטמבר, 2009)

כבר די נמאס להיכנס לאתרי החדשות המרכזיים ולקרוא עוד כותרת על ההרג בכבישים.
אנשים רבים בארץ משלמים בחיים שלהם בגלל טעויות טיפשיות ובגלל דברים שלא אמורים לקרות בכבישים..
ואת האמת, למות בכביש זה קצת מוות מבוזבז.. יש דרכים הרבה יותר מכובדות ומפוארות למות, אז האם לא שווה להיות יותר זהירים?
מאז שאני נוהג לבד לא פעם יצא לי לראות כל מיני "מתאבדים" כאלה ואחרים אשר דוהרים בכבישי ישראל כאילו היו מטוס במסלול המראה.
אבל האמת, אני דיי יכול להבין את אותם אנשים, רכב חדש בעל יכולות טכניות לא רעות… יש הרבה אנדרנלין בלנהוג מהר (ומי כמוני יודע..) ואתה פשוט נופל בפיתוי ולוחץ עוד קצת "מה כבר יכול לקרות?".

משהו השתנה בי מאז שעברתי את התאונה, ההשקפה שלי כלפי כל המתרחש בכביש השתנתה בצורה קיצונית מאוד.
בעבר כאשר הייתי על האופנוע הייתי נוהג בצורה דיי מטורפת  כאילו "מלך העולם" עולה על הכביש. ככל שעבר הזמן גם צברתי ביטחון ואז גם הרשתי לעצמי לעשות עבירות תנועה כדבר שבשגרה (ואני לא מדבר על עבירות של מהירות מופרזת).
אבל אחרי שהרגשתי גם מה זה להיות חתולה דרוסה בכביש ולהחליק למעלה מעשרה מטרים אני הבנתי שכל הקטע של להשתולל בכביש פשוט לא שווה את זה.

וכשאני נוהג בכביש, מי שרוצה לעקוף שיהיה לו בכייף . אין לי משחקי כבוד ואני ממש לא נעלב כאשר נדבק אליי מאחורי איזה נודניק אחר שכל שניה מנסה לתת גז ולהיעלם, האמת שזה גם דיי לא מזיז לי . אם הוא לחוץ או שאם סתם בא לו להשתולל, "אהלן וסהלן" – אני לא אהיה זה שיפריע לו לעשות את זה, אני פשוט אפנה את הנתיב ואתן לו ללחוץ על הדוושה בשקט.
הריי שלרמזור הבא שנינו גם ככה נגיע יחדיו, אז מה זה משנה אם אני אגיע חמש שניות אחריו?

מעבר לזה, דבר שנורא צרם לי בכבישים בארץ זה נושא חוסר האדיבות והנימוס בכבישים. זה פשוט נורא! אנשים נוהגים כאילו הכביש של אבא שלהם (סליחה על הביטוי). כל הנושא של זכות קדימה בארץ הוא חובה. אף אחד לא יוותר על הזכות שלו ואף אחד לא יתן מעצמו טיפה. כל אחד נוסע ומצפצף על האחר.
אני בתור נהג חדש דווקא משתדל להיות דיי אדיב ומנומס, כי בסופו של דבר הכביש משקף את מי שאנחנו. וכמו שאנחנו ניראים בכביש זאת דיי בושה.

נראה כאילו אנשים בארץ שכחו שכל המטרה של הרכב הוא להביא אותך מהנקודה A לנקודה B . לא מעבר. אין פה קטע של הנאות , סיפוק כל שהוא או משהו כזה. בסך הכל להתנייד.
אני חושב שברגע שאנשים בארץ באמת יבינו את זה על כל המובנים שלו דברים בכבישים שלנו אולי יראו שונים.
ואז אולי נזכה לראות פחות הרוגים מידי שנה.

5 טיפים על איך לעבור מחסום בשלום

א' באלול ה'תשס"ט (יום שישי, 21 באוגוסט, 2009)

אתם נוסעים בכביש, ממערכת הסאונד ברכב בוקעת המוזיקה שאתם אוהבים, המזגן עובד לו ואתם מרגישים כל כך נינוחים ורגועים.
לפתע אתם קולטים שאתם מגיעים אל מחסום, ספק נלחצים ספק נרגעים. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לעבור את המחסום בשלום.

  1. לחץ- הרבה אנשים רואים מחסום וישר נלחצים, לא פעם עצרתי רכבים ועוד לפני שהספקתי לשאול אותם לשלומם כבר נשאלתי ב-"מה קרה?! יש התרעה? היה פיגוע?!". תכניסו לכם את זה לראש, לא כל מחסום בא למנוע פיגוע. לא כל מחסום מוצב בגלל שאירע משהו. ישנם הרבה סיבות לפתוח מחסום בניהם גם בדיקת כלי רכב שעוברים בציר. כל עוד ואתם לא מחזיקים מטען חבלה ברכב, כל עוד והרכב עליו אתם יושבים לא גנוב  אין מה להיכנס ללחץ.
  2. עצרו רגע- זה שיש לכם אוטו עם מזגן מפנק ומערכת מסג' במושב זה לא אומר שצריך לעבור את המחסום כאילו לא היה. עצרו שניה, פתחו חלון ותגידו בוקר / צהריים /ערב טוב. מומלץ לא בערבית :-P
  3. נשאלתם?- יש סיבה שיתכן וישאלו אתכם שאלות, אל תלחצו ואל תסתירו שום דבר. אבל מצד שני גם אל תסתלבטו… לא פעם קרה לי שעצרתי רכב, אמרתי לזוג שם "ערב טוב" והם ענו לי ב-"מסע אל-חיר", נחשו מה היה המשפט הבא? -"עצרו בצד..".
  4. היו אדיבים- בחייכם, אם אני מבקשאת תעודת הזהות לא צריך לעשות מזה סיפור גדול, זה עוד לא אומר שאתם שבחי"ם, תציגו את תעודת הזהות בלי לעשות בלאגן. תיהיו נחמדים… יש לנו עוד הרבה כמוכם ולצערי אי אפשר לחנך את כולם.. אז אתם מבחינתכם תתנו את המאה אחוז שלכם בכמה שניות בודדות שאני מעקב אתכם במחסום.
  5. סעו לשלום- הדבר הכי מעצבן זה שתמיד כשיש עומס במחסום ויש מלא רכבים פתאום איזה אחד עוצר בשאלה "סלח לי אחי, איך אני מגיע לכביש 443?", תעשו טובה, אנחנו לא תחנת מודיעין… שהייה ממושכת שלך במחסום חוסמת לי את הציר שעליו אני יושב.. זה יוצר פקקים ועצבים. אם יש לך שאלה אז או שתעצור בצד או שתחפש מישהו אחר לשאול אותו.

זהו, מקווה שעזרתי לכם ושאת המחסום הבא תעברו בשלום :-)

אילוסטרציה

אילוסטרציה

מלווה, דעה

כ"ט באב ה'תשס"ט (יום רביעי, 19 באוגוסט, 2009)

נשאר לי עוד שבוע וחצי למלווה , אני כל כך רוצה כבר לנסוע בחופשי, בלי להיות תלוי בביקורות הבונות או ההורסות.. בלי שאצטרך להיגרר לכל מקום עם ההורים… לנסוע לבד נראה כאילו זאת התגשמות החופש המוחלט שלי כאדם, החופש לנוע לאיפה שבא לי, מתי שבא לי בלי להיות תלוי באדם אחר.
עם זאת, אף אחד לא נולד נהג, נושא הנהיגה הוא כישרון המתפתח עם הניסיון שלך בכבישים.

מלווה זה תהליך של שלושה חודשים שבהם אתה "משתפשף" בכבישים בעזרת הורים ומכרים אשר מלמדים אותך על ידי הערות בונות.
התהליך מעבר לזה שהוא מתיש את הנהג הצעיר, הוא גם דיי מתיש את המלווה זאת מכיוון שכישורי- על המלווה צריך להציג , בין הכישורים אני מדבר על חשיבה קרה במצבי לחץ תוך מתן הערות בצורה רגועה (על מנת לא להלחיץ וכך לגרום לתאונה מהלחץ או מחוסר הריכוז הזמני).
בקיצור, שני הצדדים לא תמיד הכי נהנים מנושא המלווה והאמת שאפשר להבין.
באופן אישי, אני כבר מת שיגמר לי המלווה, כל כך נמאס לי להיות "הנהג של אמא" או לקבל בכל פעם ביקורת כל כך מציקה.. זה לא נעים.

אבל עם כמה שזה לא נעים, אני לא חושב שבשלושים שיעורים אתה מספיק להשתפשף וזה באמת חשוב שיש מי שמלווה אותך , מלמד אותך ובעיקר עוזר לך להיחלץ ממצבים שלפעמים אתה מרגיש חסר אונים בהם.
לדוגמא, נושא הרוורסים, באופן אישי, כשהתחלתי לנהוג תחת ליווי הייתי עושה רוורסים בצורה פשוט גרועה. בשבילי לעשות רוורס זה היה פרוייקט של ממש, יום לימודים ארוך :-)
היום לאחר שאמא עזרה לי ולימדה אותי, אני עושה רוורסים בצורה מעולה.  באופן כללי יש שינוי של ממש בצורת הנהיגה שלי וזה באמת בזכות המלווה.
אין ספק שברגע שיושב על ידך מישהו בעל ניסיון שנותן לך טיפים ועוזר לך דברים נראים אחרת, אתה נכנס לכביש בצורה בטוחה וטובה יותר.
אם כי שלושה חודשים שאתה תלוי בבן אדם זה דבר שהוא קצת לא נעים, בייחוד שתמיד יש טעויות חוזרות שעולות על העצבים של כולם…

קראתי השבוע שרוצים להעלות את תקופה המלווה לחצי שנה, בתור מי שעוד שבוע אמור להיגמר לו המלווה ולא יפגע מההעלאה הזו אני חושב שאין טעם להעלות את תקופת המלווה לחצי שנה , אני חושב שמה שמשיגים בשלושה חודשים אפשר גם להשיג בחצי שנה , לא צריך למרר את החיים של הנהגים הצעירים ושל הוריהם.
בנהיגה על בסיס יומי לא צריך יותר מחודשיים על מנת להיכנס לקצב ולהתחיל להבין מה קורה סביבך. חצי שנה זה קצת יותר מידי.

תגובות

רשיון

ד' בסיון ה'תשס"ט (יום רביעי, 27 במאי, 2009)

היום היה לי טסט ראשון, לשמחתי עברתי ומהיום אני נהג חדש.
הטסט היה ממש נחמד, בכלל לא מלחיץ ובכלל לא קשה (לא כמו מה שהאכילו אותי … אלף ואחד סיפורים על טסטרים רעים).
הלך לי מצויין

זהו, יש לי רשיון לרכב

על הטרטור במשרד התחבורה

כ"ו באייר ה'תשס"ט (יום רביעי, 20 במאי, 2009)

לפני כמה זמן כאשר באתי לגשת למבחני התיאוריה לא נתנו לי להיכנס בגלל שאין לי בדיקות רפואיות איתי (למרות שהבדיקות שלי בתוקף)
פניתי לכתב בני ברק ממערכת ידיעות אחרונות. בני עזר לי ופרסם את הכתבה הבאה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3718144,00.html