היום קראתי במוסף 24 של ידיעות אחרונות כתבה של סמדר שיר אודות חדר יחודי שהוכשר -בבית החולים וולפסון- על מנת לתת טיפול ראשוני לנאנסות.
סמדר הציגה בכתבה את המציאות הנפשית הקשה של אותן קורבנות לאונס.
"האחריות הכניסו אותה לשם". היא משחזרת. "היא שכבה על שני כיסאות, מתחת להר של שמיכות, ורעדה. כל תנועה קטנה, הזזת הראש או הרמת היד, סחטה ממנה אנחות של כאב. עד כדי כך היא הייתה חבולה. אפילו לתא השירותים שבפינת החדר היא לא הצליחה ללכת בכוחות עצמה…."
(ציטוט מאת מירי קורן, עובדת סוציאלית. לקוח מתוך "חדר טראומה"/ סמדר שיר – 8.12.09| 24 שעות| ידיעות אחרונות)
לרוב כאשר אנחנו קוראים או שומעים על מקרה אונס, הריי שלרוב מופיעה כותרת באתרי החדשות, ואפילו מדברים על זה לפעמים בטלויזיה, במהדורות החדשות. פרט לתגובת ה-"אויש מסכנה" או נסיון חמלה אנושי הריי שקשה להבין את המשמעות העמוקה של העניין.
נורמות
אולי בגלל שאני גבר והערכים שגדלתי עליהם שלי כלפי הגוף שלי שונים מאותם ערכים שבנות המין השני גדולת עליהן.
הריי שמגיל צעיר מחנכים אותנו הגברים שאפשר ללכת בבית בלי חולצה, ושאין מה להתבייש הרבה בגוף שלך. גם הנורמה החברתית מכתיבה לנו להתגאות במה שיש, להיות פתוחים כלפי הסביבה בכל הנושא הזה של הגוף שלנו. אצל בנות המין החזק הנושא שונה, גופה של האישה מהווה חלק חשוב מאוד בנפש שלה, במי שהיא ובבטחון העצמי שלה. מה שגם מגיל צעיר הבית והחברה מכתיבים לאישה חוקים של שמרנות ופרטיות כלפי גופן.
אף פעם לא חשבתי על זה.
ואת האמת, אף פעם לא יצא לי לחשוב על זה לעומק. תמיד חשבתי על אונס כפגיעה פיזית בלבד.
אצלי הדבר השתנה לפני מספר שנים – אינני זוכר כמה- כאשר בחורה צעירה (הייתה גדולה ממני בשלוש שנים) שהייתה לי איתה היכרות מוגבלת בלבד.
משהו שצמח באינטרנט, התקיים באינטרנט ופרט לפגישה אחת גם נשאר באינטרנט.
באחת מן השיחות שלי ושלה התוודאה ואמרה לי שאיתי כייף לדבר ושאני יודע להקשיב , אז מתוך סקרנות חתרתי עוד ועוד לדעת על מה נושאה העיקרי של השיחה, לאן היא חוטרת. אחרי שהודיעה לי ראשמית "שכייף לה לדבר איתי" הבנתי שהצעד הבא שלה יהיה "אני צריכה לספר לך משהו". ולא טעיתי … חשבתי בזה היטב.
והאמת שמלחתכילה היא הייתה נראת לי מוזר, בחורה בגיל צבא שאינה משרתת? אני לא רגיל לדברים כאלה …
היא אמרה שהיא צריכה לספר משהו , וסיפרה לי על איזה שהוא מקרה אונס שפקד אותה, ואחריו הוסיפה ואמרה, הגיעה עוד מקרה, של כמעט אונס והיה מלווה בהשפלה חסרת תקדים.
אני שהייתי שם לאורך כל השיחה לא יכלתי פתאום לקום וללכת , הריי שאסור להשאיר אדם שזועק לעזרה שמוט בצד הדרך, הבנתי שאני מחוייב לשבת ולהקשיב, ללוות אותה כמה שאפשר תחת אותה פלטפורמה רשתית.
ומשיחות באינטרנט זה התגלגל לשיחות טלפוניות, לפעמים כשהייתה במצב נפשי גרוע והייתה מתחילה לפגועה בעצמה אז היא הייתה מתקשרת, עד כמה שיכולתי דרך הטלפון הייתי עוזר לה. בתוכי התחלתי להבין מה עומד מולי..
ואז הבנתי משהו חשוב
הבנתי שאותה בחורה, שאין לה לילות, שפוגעת בעצמה .. שמתייסרת על זה שהיא עודה בחיים.. הבנתי שאונס פרט לפגיעה פיזית הוא גם רצח אופיה של האישה.
לשמוע את הקול השבור הזה דרך הטלפון תוך כדי אנחות צער וכאב. לדעת שהאדם הזה החיים שלו נקטעו והוא זועק לעזרה ופוגע בעצמו גורם לך בתוכך להבין שפגיעה בגופו של אדם, לאנוס אדם , להביא אותו למצב של חוסר שליטה ועבדות כלפי עריץ אשר מנסה להינות מתאבותיו המיניות , אזי שבלי להגזים מדובר פה ברצח נפשי.
ואלה לילות שכבר לא לילות, זאת דרך החיים שהשתנתה , הרגלי אכילה שהשתנו … פחדים, הזיות, אוממלות מהצורה הכי קשה שיש.
וכאשר אתה שומע על עוד אנס שנזרק לכלא לארבע שנים אתה מבין שהוא עוד יספיק לצאת מהכלא ולשקם את חיו , אבל אותה נאנסת לא תוכל לשקם את חייה ולחזור למצב שהייתה בו קודם.
מערכת המשפט בארץ נותנת עונש עלוב לאנסים. במילים אחרות, על רצח נפשה של אישה תשלם רק ארבע שנים מחייך. הריי שזהו מחיר עלוב. יש להגביר את האכיפה.
וכשבאתי ודיברתי
סיפרתי את זה פעם אחת לאיזה שהיא ידידה ישנה שלי, היא התחילה לבכות ואז בלב כואב סיפרה שעברה משהו דומה , הייתי בהלם.
אותה בחורה שסיפרתי מקודם, היום נשואה עם שני ילדים (כמו שידוע לי). האמת שכבר מספר שנים אין לי איתה קשר. אחרי שהיא שוחחה איתי כמה פעמים , ואז כיוונתי אותה ללכת לטיפול פסיכולוגי, אחרי כמה שיחות + אחרי זה שההורים שלה תפסו אותה על "חם" פוגעת בעצמה . היא הלכה לטיפול פסיכולוגי וחזרה לדרך הישר.
התחתנה , הולידה ילדים וחיה באושר.
זהו, בעקבות הדבר הזה , כאשר ראיתי את זה מקרוב הבנתי בעצם שאונס פירושו רצח נפש. יש למצות את הדין עם אותם עבריינים בצורה הקשה והכואבת ביותר.
על אותו נושא- הייתי ממליץ לכם ידידי, לקרוא את הספר "מחוללת" של מוכתר מאי , מוכתר עברה אונס קבוצתי ובמהלך ספרה מתארת אודות מצבה הנפשי ומספרת רבות אודות הנושא, ספר חובה!!
תגובות
