בכל חזרה לבסיס מהבית יש כמו סוג של דיסטאנס כזה בין כולם.
אחרי שאתה מתרגל להיות אחד באחוריים של השני למעלה משבועיים, אתה זקוק למרחב שלך.
להתאפס על עצמך מחדש ולחזור לבסיס רענן.

וככה באמת היה. סופ”ש של בית ומנוחה, בלי לעשות יותר מידי פשוט לשבת שם בתוך החדר בבית ולנוח.
והאמת שאני ממש מתגעגע לכולם. בסופש הזה לא יצא לי לעשות כמעט כלום. אני פשוט מתגעגע לכולם.

בחמישי הזה ככל הנראה אחזור הביתה.
השבוע יש עליי מספר מטלות, מסוג המטלות שברגע שאתה מבצע אותם אתה גאה בעצמך.
אני מדבר על להרים שיעור של 45 דקות. ללמד 45 דקות… נשמע כמו חלום.

בכל אופן, שיהיה לכולם לילה טוב.
שלכם.

עוד עשרה ימים נגמר הקורס שלי.
היציאה הבאה שלי תיהיה בחמישי. ככל הנראה לזמן הקרוב סיימתי עם היציאות של "שבת כן שבת לא".
כנראה שמעתה אחזור בכל חמישי זה נשמע לי כמו סוג של תענוג.

אני מאוד מתגעגע לימים שבהם הייתי כותב פה דברי אינטליגנציה ומדריכים ארוכים אודות הרבה מאוד נושאים שונים.
אני מקווה שבעתיד אוכל לחזור ולכתוב לכם כאן מידי יום.

לבנתיים רציתי להמליץ לכם על סדרה דוקומנטרית חדשה שיצא לי להיחשף אליה.
אני מדבר על אנשי החוק (הפקה של יס) סדרה דוקומנטרית אשר סוקרת את פעולותיהם של שוטרי הסיור , הבילוש והיחידות המיוחדות של משטרת ישראל.
סדרה מלאת אנדרנלין  ומרתקת. ממליץ.

שיהיה לכולם שבוע טוב
שלכם.

סגרתי שבת בבסיס, בתחילת השבוע , בראשון קיבלתי הודעה על כך שהתקבלתי לקורס פיקוד והדרכת שוחרים.
אני חוזר להיות מפקד, אקבל לידיי כיתה או שניים … וכל התהליך הזה של השינוי מחניך בביסל"ט שחטף על הראש לא מעט תלונות למי שעתיד לפקד לימד אותי הרבה. למדתי להסתכל יותר על העיניים, להבין את הרצון , הכאב והשאיפות השונות של החיילים, אם כי באותה נשימה אני בטוח שבקרב השוחרים המצב שונה מאוד.
אך משהו בלחטוף תלונות ולהיות לכאורה חניך "גרוע" (בקורס הקודם שהיה לי) תרם לי הרבה מאוד, ובדיעבד אי בטוח שהתרומה הרבה של זה אליי תאה בכך שאהיה מפקד טוב יותר. אדע להדריך את הפקודים שלי בצורה טובה , אדע להרים להם ת'ראש , להסתכל להם בעיניים ולהיות גם מפקד  וגם סוג של חבר.

התחלנו את הקורס והוא ממש מעניין, במספר ימים המועט שעבר מתחילת הקורס , האינטלקטואל שלי פשוט מתענג מכל שיעור ושיעור. הכל כל כך אני וכל כך מתאים לי ולשאיפות שלי שזה פשוט נראה כמו כפפה על יד.
אנחנו יושבים שעות ארוכות מאוד בכיתה ואני יכול להעיד כי פרט אליי גם שאר חברי לקורס פשוט מגלים עניין רב בתכנים, דבר אשר תורם בעניי לאווירה הטובה של הקורס.

עוד מעט הקורס יגמר ואז אהיה נגיש למחשב בכל יום ויום. אוכל לכתוב לכם כאן הרבה
אני ממש מתגעגע להתבטאויות החריפות שלי אודות המצב בארץ. ממש מתגעגע לכל הפוסטים הרבים שהייתי שולח מידי יום.
אני מרגיש כי הקורס הזה יתרום לי גם כן ליכולת הכתיבה שלי, שהיא הריי נגזרת של יכולת הביטוי שלי, לא?
בכל אופן.
חזרתי לי לאפטר קצרצר והדבר הראשון שמצאתי לי לנכון לעשות הוא לכתוב לכם.
מתגעגע

אחת הסיבות שהחזרתי את העיצוב של הבלוג לעיצוב הישן הוא בגלל העובדה שאני עכשיו רוצה להתחיל לכתוב את מירב הפוסטים שלי דרך חדר האינטרנט של הבסיס, עריכת תמונות והצבתן באתר זו משימה אשר בלתי אפשרית ליישום במחשבים כמו אלה שיש פה בחדר אינטרנט, לכן מצאתי את עצמי נזקק לעבודה מול עיצוב אשר לא ידרוש ממני פרסום תמונה עצמאית לכל פוסט.

בקרוב תצא וורדפרס שלוש ואז אתחיל לעבוד עם העיצוב החדש שלה , כמו בן שנשפצר אותו לצורכיי.

אני אחרי שבת בבסיס, הייתה האמת חרא של שבת … לא יודע למה אבל היה משהו מאוד קודר באווירה. כבר סגרתי שבתות טובות יותר… היו לי כבר שבתות שלא רציתי שיגמרו. וזאת ? פארש!

בקרוב אני חוזר לאובונטו ישראל. בקרוב אחזור לי למשרה מלאה שם אני מתגעגע לקהילה הזאת. .

יום טוב לכולם!

אחרי תשע יום בבסיס הוציאו אותנו לאיזה אפטר נחמד בבית.
האמת שזה נותן אחושילינג כח להמשיך. והאמת לא שיש לי כבר הרבה כח. סך הכל אני דיי מותש מהחודשים האחרונים.
התחושה הזאת שאני מיותר בקורס פשוט מעצבנת. אבל את זה רק רופאים יכולים להגיד, ועכשיו אני באמצע תהליך רפואי אשר יוכיח זאת בסופו של דבר.
בחמישי בערב אגיע שוב הביתה.
עד אז, שיהיה לכולם המשך שבוע טוב.

אני סוגר חג + שבת בבסיס.
האמת שזה דיי מבאס בהתחשב בעובדה שחוץ מפסח א' את כל החגים האחרונים סגרתי בצבא… כל חג אפשרי משאירים אותנו.
אני כותב לכם את הפוסט הזה מהחדר אינטרנט בבסיס והאמת שזה קצת מוזר לי, אינני אוהב לחשוף את עצמי או את הכתיבה שלי (לא בשעת המעשה) מול כל כך הרבה אנשים. לא יודע למה זה נותן תחושה של כאילו חדירה לפרטיות. אבל כשאני מסתכל על זה באופן כללי אזי שבצבא אין פרטיות כלל וכלל. אתה כל היום מוקף פה באנשים (חלקם מדהימים וחלקם הרבה פחות) ובעצם נוצר מצב שכל הפרטיות שלך איננה. חפיף.

הקשר איתה נותק כבר לפני למעלה משבוע. נדמה שזה היה כמו סוג של רומן כזה קצר, משהו שנגמר עם תחושת פספוס. שנה הייתי לבד והאמת שדיי טוב לי להיות לבד.

מצחיק לשבת פה בחדר אינטרנט ולכתוב לכם. מוזר לי להיכנס לפאנל ניהול של שזיף ממחשב שהוא לא המחשב שלי בבית … אני ממש מתגעגע לכולם ומשתוקק לחזור לימים האלה שהייתי יושב שעות וכותב פה מאמרים רציניים וחכמים כאלה … מסוג אותם המאמרים שהיה גורם למוח שלי להעיף את האבק מכמה תאים אפורים. גם משום מה אני כל כך אוהב את שזיף כבלוג התבניתי הזה שמציג מאמרים קולחים של דעות והשקפות עולם… אני מפחד שהצבא יגרום לי להתחיל לנהל משהו שהוא סטייל "ישרא בלוג".

בנתיים , נחמד לי פה … אנחנו לא עושים הרבה ויש אחלה אווירה בבסיס. הזמן עובר ככה ממש בכייף.

אני רוצה לאחל לכולם חג שבועות שמח.
אני אוהב אתכם ומתגעגע …
שלכם,
שזיף.

השבוע הגעתי לחר"פ הצבאי הצפוני לאבחנת מומחה אורטופדיה של הברכיים. האמת שכבר כמה שנים שאני סובל מכאבי תופת באזור הברכיים, אך כאמור מעולם לא דאגתי לפנות לרופא אודות העניין, ידעתי שזה יפסול אותי מקורס טייס שהיה לי לחלום אז עשיתי כל מה שאפשר על מנת לא ליפול מהקורס מבעוד מועד.
מאז הגיוס שלי לצבא כאבי הברכיים תפסו תאוצה גדולה מאוד. העמידה הרבה , הרמת המשקל ופחות שעות שינה השפיעו רבות על הכאבים אותם אני סובל.

היום , לצערי אחרי אותה ביקורת רפואית אני מתחיל הליך של טיפול , פיזותרפיה ואימוני כושר אשר אמורים לפתח עוד יותר את שרירי הרגליים.
בנוסף, אני מקווה שמישהו שם בצבא, בפיקוד באמת יפתח ת'ראש ויבין שאופי העבודה אותה אני מיועד לעשות אינה מתאימה למצבי הרפואי. אי אפשר לדעת , אולי פשוט יוציאו אותי משם?

יום טוב.

נגמר שבוע מיונים. פיזית לא עשינו כלום. אבל מנטאלית-נפשית עבדנו קשה מאוד.   הישיבה וההמתנה לכלום בידיעה שהשבוע יקבע הקורס אליו תיכנס ומה בעצם תעשה בשלושת השנים הקרובות יכולה להפר את שלוותו של כל חייל. ובגלל חוסר השלווה יצא שבכל שנייה שאפשר אכלנו, שתינו פחיות ובקיצור בזבזנו הרבה מאוד כסף, לפחות אני. רק בשביל לסדר את האוזן במהלך הטירונות, בחודש שלם בזבזתי 60 שקלים (כל הכסף הלך על פחיות). כאשר רק בשבוע מיונים הזה בזבזתי למעלה מחמישים שקלים. האמת זה לא שחסר כסף , תודה לאל לא חסר כלום … אבל קצת מבאס לבזבז הרבה על כאלה שטוויות. במהלך השבוע ישבתי עם חברים ושאלתי את עצמי "אי אפשר לסכם את כל שבוע המיונים הזה במספר ימים ספורים?" וכשחושבים על זה זה באמת נראה מיותר להפליא לערוך שבוע שלם של מיונים כאשר ברובו אתה לא עושה בעצם כלום. מחר אני אצלה. אני ממש מתגעגע אליה. אני חושב שאני מאוהב (הייתכן?!). בדקות אלו שאני כותב לכם אני מאזין לרדיו דרך נגן ה-mp3 שלי. מאזין לרשת ב' בתדר 102.5 MHZ . משדרים פה קלאסיקות כינור מדהימות פשוט יפיפה. מוזיקה קלאסית כנראה שזה דבר מדהים. אף פעם לא התעמקתי בצלילים היפים של הקלאסיקה.    בחיי שאלו אחת מההנאות הקטנות של החיים. אותן הנאות שגורמות לי להתמכר אליהן בקלות. הדרמה, העברת הרגשות והמעברים הקלילים בין הבתים גורמים לי פשוט לאהוב את הקלאסיקה. עד כאן …

מחר אני נוסע לעוד שבוע בבסיס.
אחרי שבוע של חופש, שבוע שבו טעמתי מטעמה המתוק של האזרחות שוב.
הפעם אני לא חוזר כטירון , אלה כחייל. חוזר לי לשבוע מיונים אשר בסופו אדע לאיזה קורס אלך ובערך מה אעשה במהלך שאר השירות שלי.
ישנם מספר קורסים שהייתי מעוניין הלגיע אליהם. לכל אחד יתרונות משלו. כאשר בגולת הכותרת שלי השאיפה שלי לצאת לקצונה כמה שיותר מהר(כמובן כתומך לחימה ולא כג'וב).
זה דיי מוזר לי, עם כמה שאני שבוז וכל כך לא רוצה צבא- אני פשוט לא מוכן לוותר עדיין על לצאת לקורס קצינים.
הרעיון הזה של קריירה צבאית נראה לי מאוד.. וימים יגידו אם זה דבר טוב או לא עבורי.

ועכשיו משיחות עם חברים שעברו שבוע מיונים, כולם מקנאים בי, אומרים לי שזה השבוע הכי כייף בשירות. שזה שבוע של הרצאות ודברים מעניינים.
קשה לי קצת לדמיין את זה. מוזר לי לדמיין את הצבא במשמעת שהיא לא אותה משמעת קפדנית ומעצבנת של טירונות.
אבל אני דיי בטוח שאם אתאפס על עצמי מהר אוכל וודאי להצליח ולפרוח בתוך המערכת. אני עוד רק צריך לצאת קצת מהשביזות של הטירונות ואז וודאי דברים יראו אחרת.

על כל אופן, שיהיה לכולם שבוע טוב.
שבוע רגוע ומלא בשמחה ואהבה.
שלכם.

שזיף.